שוק האיכרים בעיר המלאכים

המטבח שלי עדין נראה כך, לכן החלטתי לקחת אתכם לטיול בעיר המלאכים הידועה יותר בשמה "לוס אנג'לס" במקום לבשל את הלחמניות המאודות המופלאות של דיויד צ'אנג.

אם מודי לא היה רופא, הוא ודאי היה שף או אולי מדריך טיולי יוקרה. אני אומרת את זה מפני שכאשר אנחנו יוצאים לטיול בחו"ל אנחנו נותנים את השרביט למודי והוא מארגן את מהלכו, ועושה זאת תמיד על הצד הטוב ביותר.

סידור שולחן בחנות כלי הבית CRATE & BARREL

בלוס אנג'לס בילינו כמעט שבוע לרגל בר מצווה שאליה הוזמנו, ואחרי שהעברנו שם שבוע אני יכולה לומר בבטחה כי הרבה מה לעשות בעיר הזו אין. נכון, יש את המוזיאון של פול גטי שהוא מרשים ואפשר לעמוד באמצע הרחוב ולצפות במכוניות יוקרתיות שרק בלוס אנג'לס נוהגים בהן כמו פרארי, למבורגיני ומייבך, ובנוסף יש כמובן סיור בעקבות הכוכבים (שלא עשינו אותו, כמובן). בתחום האוכל, לעומת זאת, מצאנו את עצמנו מאד נהנים.

ביקרנו בשוק איכרים קטן על יד איזור המגורים של המשפחה ומשם יצאנו אל שוק האיכרים המפורסם והגדול שנמצא בצמוד ל"גרוב", שהוא מרכז קניות פתוח ונמצא בו החל מאפל סטור ועד לאורבן אאוטפיטרז (Urban Outfitters), חנות הבית של הנערה. בלוס אנג'לס, כמו כל דבר (או בעצם, כל בנאדם) בלוס אנג'לס, השוק עבר מתיחת פנים אדירה וכבר מזמן הוא אינו שוק במובן הרגיל של המילה.

סוגים שונים של בשר טחון

כל סוגי הסטייקים האפשריים

מדובר במרכז מסחרי ענק בעל דלפקי בשר מופלאים ומוקפדים, עוגות עוגיות, ירקות שונים ולצד כל אלו חנויות כלי מטבח יוקרתיות ומסעדות המגישות את נפלאות האוכל האסייתי או הצרפתי, המון צדפות וסושי.

סרטנים לצד פרוסות סלמון מאודה

לצד התפוחים הצבעונים גילינו שוקולד בעל עטיפה יחודית לחג החנוכה



אנחנו נוהגים לסיים את הסיור שלנו תמיד בדוכן הקוראני, אין כמו ברבקיו קוראני בלוס אנג'לס.

מומופוקו - נודלס בר

היום האחרון בניו יורק הגיע. ממריאים ב- 22:50 ויש יום שלם להשלמות. שופינג שלא הספקנו, שופינג שחבל לפספס ושופינג מזדמן, הכל הולך. בסביבות אחת בצהריים אני מכוון את התנועה לאיסט וילג'. אנחנו כבר חמישה ימים בניו יורק וטרם טעמנו ממטבחו של דיוויד צ'אנג. לא הצלחתי להשיג מקום למומופוקו-קו או למומופוקו סזאם, מכיוון שניתן להזמין רק באינטרנט מקום לשבועיים העוקבים. למרבה השימחה למומופוקו נודלס-בר, לא ניתן להזמין מקום מראש בכלל,

פשוט צריך סבלנות להמתין 40 דקות לשולחן או בר והנה זה מתחיל. בחוץ קר מאוד, אבל בפנים חם ותזזיתי.

המקום מעוצב בפשטות ויעילות. המטבח פתוח וכשליש מבאי המסעדה סועדים על הבר של המטבח, שליש נוסף סועד על בר צידי והשאר במעט שולחנות חמד מעץ. למעט המארחת שצריכה להתמודד עם פרצופים חמוצים כל המשמרת, כל עובדי המסעדה חייכנים ולבביים.

טרם ההושבה חולקו לנו תפריטים על נייר שהודפס הבוקר. הדוקטור ואני בוחנים את התפריט ואני מתקשר למירי ארצה לישיבת דירקטוריון שלא מן המניין באליוליני. זהו התיישבנו לשולחן קטן ונעים וצריך להחליט, יש לנו הרבה תוכניות להיום וצריך לחטוף משהו מהיר ולברוח.

התחלנו עם לחמניות מאודות, ממולאות בכתף חזיר (לא עלינו), אפשר גם עם רצועות חזיר או שריפמס. הלחמניות הללו הן בעצם פיתה קטנה מאודה, ספוגית ורכה עם מתיקות ברורה. הלחמניה מושלמת לקבל לתוכה נתח בשר שמנוני, מלווה במלפפוני קימצ'י ובצל ירוק, הרוטב נספג בדפנות הלחמניה במהירות והופך את המנה למנת ביס מדהימה. כבר עסקנו כאן במקוריות של דיוויד צ'אנג וביכולתו להציע לנו "משהו אחר", יתרה מכך כשטועמים את המנות של מומופוקו, הטעמים מתגלים ברבדים, שניה אחר שניה תוך כדי אכילה. הלחמניות המאודות, היו עבורנו משהו חדשני עם שילוב טעמים ומרקמים שחלקם התגלו לנו, רק כמה שניות לאחר שסיימנו לנגוס במנה
.


הלחמניות המאודות

 צ'אנג מצטנע וטוען שאין שום חדש במנה הזו שנכנסה לתפריט ב"זמן פציעות" והפכה למנת הדגל של מומופוקו. בכל רחבי אסיה אוכלים את הלחמניות המאודות הללו וזו בסך הכל גירסה צ'ינהטאונית לצ'ר סיו באו הסיני וניקו מאן היפני הנמכרים בחנויות הרחוב בבייג'ין וטוקיו כמו שמוכרים בניו יורק נקניקיות בלחמניה. הנוסחה פשוטה, לחם מאודה + בשר טעים = אוכל טוב. אנחנו לא קונים את זה, המנה הזו לוקחת את כל חוכמת הרחוב האסייתית שצ'אנג שאב ברחובות בייג'ין, טוקיו ובית משפחתו הקוריאנית בוירג'יניה ודוחס אותה לביס של פיתה מאודה (ומעולה) בגודל חצי כף יד.

לצד הלחמניות המאודות, הנחנו צלחת כרוב ניצנים צלויים עם קוביות תפוחים ודג בוניטו אשר גילפו מעליהם דפי בייקון דקיקים שהתנופפו באדי החום שעלו מכרוב הניצנים. האדים שעלו באפנו, העצימו את טעמה המלוח-מתוק של המנה המרעננת.
עד כאן טעמנו מנות שהעבירו לנו מסר קולינרי חד ותמציתי, עכשיו הגיע תור הראמן של מומופוקו שהוא יצירת אמן מורכבת וגדושה. המרק העשיר במרכיביו, מביא לידי ביטוי את נדבחי המטבח היפני כתשתית החובקת את המטבח של מומופוקו. הקערה מגיע עם מרק בשר שבושל משך כ-6 שעות, מטובל בטארה, הנחשב בעיניינו המערביות לרוטב הברבקיו היפני. אל המרק נלווים נודלס טריים, שתי רצועות מותן חזיר, בשר כתף חזיר קצוץ, נצרי במבוק, ירקות טריים וביצה שלוקה אחת כנהוג בחנויות הראמן בטוקיו. המרק הזה הוא מארג יוצא דופן של מסורת הקולינריה היפנית. כל מרכיב במרק דורש מיומנות וידע שלוקח שנים לרכוש. אכלנו ראמן במקומות שונים בעולם, כולל טוקיו ואוסאקה, קערת הראמן של מומופוקו היא הטובה בקערות הראמן שאכלתי.

קערת הראמן ,מירי היתה מוכנה להתחיל את כל האורחה מחדש כדי לאכול שוב את אותה הקערה.

הביקור בנודלס בר של מומופוקו היה משהו לקחת איתנו (שאינו שופינג) מניו יורק שאנחנו כל כך אוהבים. משהו על תעוזה, פשטות ומקוריות. כפי שהבטחנו, יש גם פרק שלישי בטרילוגיה, בפוסט הבא נכין מנה של דיוויד צ'אנג עם מתכון שכל אחד יוכל להכין ולטעום מהקסם... עד לנסיעה הבאה לניו יורק.

הטבחים עובדים בשקט מופתי וברצינות תהומית.

מומופוקו – על כח רצון ושיפוץ

כל היום חשבתי לעצמי אם זה גדול עלי לכתוב פוסט על מומופוקו, אולי זה אפילו מוגזם, כיוון שעבורנו באליוליני לכתוב על מומופוקו, זה כמו לתת למתכנת לכתוב פוסט על ג'אווה או לגיטריסט לכתוב על גיבסון לז-פול. על כל פנים מירי ואני אכלנו שם, כל אחד בזמנו הפנוי והחותם שנותר בחיך של שנינו הכריע. לאליוליני יהיה פוסט על מומופוקו. ללא יומרות מיותרות, על מומופוקו, אפשר לכתוב ספר עב כרס ועכשיו אני צריך לנסות לדחוס את הכל לפוסט אחד. אוף.

זה לא רק אוכל, יש כאן סיפור על עקשנות, תעוזה וכח רצון בלתי נלאה הגורם לי לתהות, האם זה מספיק כדי להצליח בחיים? או הכרחי אבל לא מספיק? הסיפור כאן מצליח להעביר בי את התחושה שזה מספיק.
הכל מתחיל, כאשר דיוויד צ'אנג, בן למהגרים קוריאניים מוירג'יניה, מחליט שהיעוד שלו בחיים הוא להיות טבח ומתחיל להזות על חנות ראמן (Ramenya) בטוקיו, אותה יקים בבוא היום.
דיוויד צ'אנג עושה את מה שהוא צריך לעשות בעיתוי לא מוצלח ונוסע ליפן, במטרה ברורה, ללמוד את מקצוע עשיית הראמן ולפתוח חנות ראמן. לצערו, אין לו שום מושג במטבח והיפנית שלו חלשה. מי שחושב שכאן הגיע גיישה יפנית, נישקה אותו והוא הפך לסמוראי ראמן יפני, טועה. צ'אנג הבין שאין לא שום סיכוי והוא חייב ללמוד לבשל בצורה מסודרת, על כן שב אחר כבוד לארה"ב והצטרף ללימודים במכון לקולינריה צרפתית בניו-יורק. בתום חצי שנה, צ'אנג הבין שהוא כבר מוכן לזה ומשם החל להתגלגל בתפקידי קולף גזרים ומנקה פטריות במסעדות היוקרתיות במנהטן. המשפחה של צ'אנג מחליטה להירתם לעזרתו ולאבא שלו בוירג'יניה יש חבר שמכיר חבר שמכיר מישהו ביפן שיש לו חנות ראמן, זה האחרון מוכן לקלוט את צ'אנג לעבודה בפרברי טוקיו.
צ'אנג עוזב את עבודתו המבטיחה בקילוף ירקות במטבח מסעדת "קראפט" בניו יורק וטס ליפן לפרבר מזעזע של טוקיו,לעבוד בחנות ראמן בה המזון מונח על עיתונים מזוהמים ואפר הסיגריות של בעל החנות מחליק מדי פעם לתוך בשר המרק. צ'אנג מזדעזע ובורח משם ברגישות (כדי לא לפגוע בכבוד משפחתו) אך בנחישות. מנגנון הקשרים המשפחתיים מופעל שוב, והפעם צ'אנג מגיע למטבח מכובד בטוקיו שם הוא מתחיל ללמוד את רזי הנודלס והמטבח היפני המסורתי. בעל הבית מציע להעביר לו את המטבח בירושה, בתנאי שימשיך להכין נודלס בשארית חייו. צ'אנג דוחה את ההצעה האדיבה וממשיך הלאה לגריל בר של מלון פארק הייאט בטוקיו ומשם הדרך הביתה לניו יורק היתה סלולה. צ'אנג החל לעבוד במסעדות מכובדות, הפעם כטבח בכיר. ממש לפני שהוא קוטף את הבכורה, בוירג'יניה פורץ סיכסוך משפחתי ואמא של צ'אנג לוקה בבריאותה. צ'אנג עוזב הכל ונוסע דרומה ליישב את העניינים ולתמוך באימו. בבית יש לו זמן רב פנוי והוא מתחיל לרקום את תוכניתו לפתוח לעצמו מקום קטן במנהטן. יש לו גם שם, "אפרסק המזל" או כשמו ביפנית, מומופוקו.

צ'אנג אוסף את שארית חסכונותיו וחוזר לניו יורק. הוא משכיר שטח קטן של מסעדת פועלים כושלת באיזור לא אטרקטיבי באיסט ווילג' בניו יורק ומנסה לגייס עובדים. אף אחד לא רוצה לעבוד איתו. החברים והקולגות אוהבים אותו, אבל חשים שיש לו חלומות לא מציאותיים עם רעיונות קולינריים לא אטרקטיביים (כמה שהם צדקו!) לבסוף באמצעות לוח דרושים אינטרנטי ידוע לשימצה, מצא צ'אנג טבח בינוני ללא נסיון מרשים בשם חואקין באקה שלימים הופך להיות שותפו ושף משותף במומופוקו. הם פתחו נודלס-בר קטן, עליו חלם צ'אנג ובישלו לפי הספר, נודלס יפנים משובחים. עבדו מבוקר עד לילה והפסידו בקצב מסחרר את כל כספם. צ'אנג וחואקין הבינו שאין לעסק שלהם עתיד ובשבוע העבודה האחרון לפני הסגירה, החליטו להטביע יגונם בארוחה טובה ואלכוהול. בתום הערב, השניים היו מבושמים היטב והחליטו שמכיוון שמדובר בשבוע אחרון לנולדס-בר שלהם, כל אחד יבשל כראות עיניו, ללא התחשבות בספר כללי הנודלס-בר היפני.
למחרת, שבו השניים למסעדה הקטנטנה שלהם, עם האנגאובר והרבה יצירתיות למנות מוזרות שהושתתו על המוצרים הטריים הזמינים בשוק האוכל באותו היום וכך עשו במשך שבוע. תוך חודש לא היה מקום פנוי במסעדה. והשאר - היסטוריה.
צ'אנג ובאקה הבינו היחודיות שלהם טמונה בשונות, היכולת להציע לסועדים "משהו אחר", טעמים וצורות שטרם נטעמו. מהר מאוד הגיעה העיתונות עם סוללות יח"צנים. דיוויד צ'אנג הפך לסלב.
מומופוקו התרחבה לשלוש מסעדות ביו השדרה הראשונה והשניה באיסט ווילג' במנהטן, בתוספת חנות גלידות ומטעמים חלביים ומאפים. ממרומי האימפריה, דיוויד צ'אנג קורץ לנו וטוען שמומופוקו זה האנטי-מסעדה, אנחנו מאמינים לו ונוגסים בעוד מנה עם טעם שלא הכרנו בעבר אך לא נוכל לשכוח במהרה.
עכשיו הבנתי, הפוסט על מומופוקו יהיה טרילוגיה: 1. על כח רצון 2. מומופוקו נודלס בר 3. מתכון

מכיוון שהמטבח של מירי נראה היום כך:

והמטבח שלי נראה היום כך:

אז גם מירי וגם אני זקוקים להרבה כח רצון והשראה... את המתכון נעלה מיד בתום השיפוץ. בינתיים אם אתם טסים לניו יורק, לפני שהפוסט על מומופוקו נודלס בר עולה לאויר, כנסו לאתר של מומופוקו שם תוכלו להזמין מקום למסעדות או לקבל אינפורמציה על הנודלס-בר, אשר בו אין צורך להזמין מקום (אך יש להתכונן להמתנה של כשעה לפחות) והמחירים סבירים ביותר. הסבר מפורט (וחשוב) בפוסט הבא.

אתם קובעים את המחיר

אליוליני הוא בלוג חובק עולם וכדי לחבק את העולם מקרוב צריך לטוס אליו וגם למצוא בו מלון טוב. בשנה האחרונה, השתדלנו להביא לצד פוסטים קולינריים, גם פוסטים על חוויות תיירותיות בהקשרן הקולינרי ומיטב המלצותינו על ביקורים באיטליה, ארה"ב, גרמניה והיד עוד נטויה. מכיוון שמשנת 74' למירי ולי יש נטייה ברורה להמריא לחו"ל מספר רב של פעמים, הגענו למסקנה שיש לנו מספר בלתי מבוטל של טיפים לנוסעים לחו"ל שיכולים להפוך חלקים טרחניים של הנסיעה לבונוס של ממש.

כפי שרמזנו בפוסט הקודם, יש לנו טיפ חשוב לנוסעים לערים גדולות בעולם, לבחירת בית מלון בעלות תועלת מירבית והינה הוא לפניכם.
עד היום, יש ברשת האינטרנט אתר אחד מרכזי המאפשר לנו, הלקוחות, לקבוע את המחיר אותו נהיה מוכנים לשלם עבור בית מלון מדרגה שאנחנו נקבע, בעיר שנרצה לבקר, באיזור שנרצה ללון. כל מה שצריך לקרות הוא שבית מלון העונה על הקריטריונים שקבענו, יסכים לקבל את הצעתנו לתאריכים שביקשנו.

איך זה עובד? רצוי לשים לב לפרטים הבאים היטב:

המצרכים:

1 מחשב

1 חיבור אינטרנט

1 כרטיס אשראי בינלאומי (רצוי בתוקף עם מסגרת אשראי פנויה)

1 כתובת למשלוח חשבונית בארה"ב/אנגליה (הכתובת ממש לא חשובה, פשוט הזינו כתובת כשלהי וזהו)

לעבודה:

לגלוש לאתר http://www.priceline.com/

באתר זה תמצאו אפשרות להזמין שרותי תירות ונסיעה, בתי מלון, השכרת רכב וטיסות. מחירי בתי המלון באתר הם מהטובים ביותר באינטרנט, כפי שניתן למצוא ב- hotels.com ובאתרים אחרים. בנושא כרטיסי טיסה Priceline מומלץ לשימוש בטיסות פנימיות בארה"ב ו/או כאשר יוצאים מארה"ב ליעדים אחרים. מחירי השכרת רכב יכולים להיות אטרקטיביים ב- Priceline הכל בהתאם לעונה ולזמינות הרכבים. כל זאת, ניתן למצוא בעוד מקומות ברשת אבל ב- Priceline יש דבר שאין באתרים אחרים. בכל עמודי האתר (כמעט) יש כפתור עליו רשום name your own price, לאמור, קבע את המחיר שמתאים לך או כמו שהדוקטור אוהבת לומר: קבעי(!) את המחיר שלך. אז לאחר חיפוש המלון המבוקש לפי עיר ותאריכי לינה...
ללחוץ על name your own price
שם תצטרכו להזין בקפדנות את הפרטים האישיים שלכם, כתובת בארה"ב (או אנגליה באתר האנגלי) אני נוהג להזין כתובת של סוכן מכירות שעבד איתי פעם בארה"ב. אין לזה כל משמעות, מלבד העובדה שהאתר היה שמח לתת שרותים לתושבי ארה"ב.
יש להזין פרטי כרטיס אשראי בתוקף עם מסגרת אשראי פנויה וקדימה לבחור דרגת מלון ואיזור מועדף בעיר היעד. לנוחות הגולשים יש מפה של העיר והאזורים המוגדרים והכל מאוד ברור, לאחר מכן יש להזין מחיר לחדר ללילה ולהזין ראשי תיבות של שם המזמין.
בחירת המחיר צריכה להעשות בקפידה ובשיקול דעת, רצוי לקחת בחשבון את הדברים הבאים:
מחיר טוב הוא מחיר הנמוך ב- 40% מהמחיר הטוב ביותר שמצאתם למלון בדרגת כוכבים ובאזור הספציפי שהוגדר.
המלונות שנענים להצעתנו תקועים עם חדרים בלתי מאוישים, על כן הזמן הטוב ביותר לבצע את ההזמנה הוא בסמוך למועד הנסיעה ולא חצי שנה לפני הנסיעה, כפי שחמותו של חבר טוב שלי, נוהגת לעשות. לי כבר יצא פעם אחת להזמין חדר במלון ב- 6 בערב לפני טיסת לילה, עבור קבלה למלון למחרת בבוקר, אבל ברוב המקרים שבוע לפני הנסיעה יהיה זמן טוב לסיים את ההזמנה וזאת כדי לחסוך עוד כמה ימים של דאגה ("מה יקרה אם לא נמצא מלון?")
במידה והמחיר שהצענו לא "תופס" מלון אז אפשר לעשות אחד מהבאים:
1. להגדיל את הצעתנו הכספית

2. להוריד את דרוג הכוכבים

3. להרחיב את האזור המבוקש לבית המלון

ותמיד תמיד לקרוא את כל מה שהאתר כותב לנו, בתשובה להצעותינו. זה עוזר, בדוק!

למי שיש אייפון, מומלץ להוריד את ה- apps החינמי של האתר הנקרא Negotiator. בתוכנה זו, נוכל לקבל מחירים אחרונים שזכו במלון בערים ובאיזורים שנבחר, לפי דירוג הכוכבים. זה מאוד עוזר בקביעת מחיר היעד שלנו.
לאחר הזנת המחיר וראשי בתיבות שלנו, האתר פונה לתהליך מו"מ מול בתי המלון. ברוב המקרים, תוך דקותיים, תופיע תשובה על המסך, במקרים מסויימים, אנו מתבקשים להמתין כרבע שעה לתשובה וזה סימן לא רע.
ברגע שיש מלון שמסכים לקבל את הצעתנו, הסכום לתשלום מיד יורד מכרטיס האשראי שלנו ואין דרך חזרה (למעט במקרים שרכשנו ביטוח מחלות וכו). את פרטי המלון והתשלום, ניתן יהיה לראות באתר ובמייל. אני משתמש ב- Priceline כבר כ- 5 שנים ומעולם לא היתה לי "נפילה" עם בית מלון לא טוב. תמיד קיבלתי בתי מלון מעולים ולעיתים אף קיבלתי חדרים משודרגים (מן הסתם, אלה החדרים הנותרים ללא תפוסה) לאתר יש גם שירות לקוחות אדיב המסייע טלפונית בכל עת.
ישנם עוד שני אתרים שעושים משהו דומה: Tablethotels.com המתמחה במלונות בוטיק בכל העולם, אשר בהם קשה למצוא מציאות אבל בהחלט ניתן להגיע דרך אתר זה לבתי מלון יוצאי דופן ברחבי העולם, האתר מומלץ ביותר. כמו-כן באתר hotwire.com ניתן להזמין בתי מלון באופן הרגיל עם שפע מבצעים, אולם בעת החיפוש, האתר יציע לגולש, בית מלון באזור מסוים ובדרגת כוכבים מסוימת במחיר נמוך משמעותית, ללא חשיפת שם המלון. במידה והגולש יבחר במלון, יצטרך לשלם בכרטיס אשראי ואז יקבל את פרטי המלון.
Priceline עובד בצורה מושלמת בערים מרכזיות בעולם, בערים קטנות ונידחות לעומת זאת, מומלץ לא לנסות אותו כדי לא להתאכזב. אם תסעו לדוגמא לפריס, רומא מילנו, ניו יורק, וגאס, ל.א., הלסינקי, לונדון ו... הבנתם – מומלץ מאוד, אבל אם ברצונכם לבקר בכנס בנושא תעשיה, חינוך או פרמזן ברג'ו אמיליה שם חייתי 3 שנים, מוטב שתתקשרו אלי לבחירת בית מלון מאשר לבזבז את זמנכם ב- Priceline.
על כל פנים, בכל הקשור לנסיעה לחו"ל, עבור הזמנת בתי מלון, Priceline הוא ההמלצה החזקה ביותר שאני יכול לתת, נסיעה טובה.

EATALY שבניו יורק

פסטה טריה המיוצרת במקום, שימו לב לכמהין הלבנות בתוך פעמון זכוכית



על השדרה החמישית ופינת רחוב 23

מדובר במקדש אוכל חדש בניו יורק. על הקונספט אמון השף הנודע מריו בטלי שמי שראה את התוכנית "איירון שף אמריקה" בטוח מכיר ומי שזכה לאכול באחת המסעדות שלו בניו יורק זכה בחוויה קולינרית נפלאה. מדובר בלא פחות מ-5000 מ"ר של סופרמרקט שתכולתו כולה על טהרת המטבח האיטלקי והוא ממוקם במרכז מנהטן. ללא ספק מדובר בחווית קניה אחרת לגמרי מזו שאנחנו רגילים אליה. אפשר למצוא שם הכל, אבל ממש הכל – פסטות מכל הסוגים, ריבות, זיתים, שמן זית החל מהמעודנים מצפון איטליה וכלה באלו היותר מחוספסים מהדרום.

המקום מצויד גם במאפיה עם תנור עצים עצום, איזור יצור פסטה טרייה, קצביה, חנות דגים ופירות ים, גבינות: חריצי הפרמזן מסודרים כמגדלים ואפילו מוצרלה המגיעה כל יום טריה בטיסה הישר מאיטליה!- דוכני קונדיטוריה, והכי חשוב ערמות של פנטונה איטלקי מובחר.

וכדי שחלילה לא נלך לאיבוד בכל האושר הגדול הזה יש שלטי הכוונה מעוצבים ממש כמו במוזיאון.

הדבר הראשון שעשינו כשנכנסו לחנות היה לשתות קפה אספרסו "קצר ורצחני" כמו שאנחנו אוהבים ומיד אחר כך יצאנו לסיור. בסוף הסיור התיישב הצלם במסעדה הקטנה שנמצאת בתוך החנות. היין לדבריו היה מצוין, האוכל – פחות.

כדאי לפנות שעה מהזמן כדי לטייל ב-EATALY הנמצאת במפגש של השדרה החמישית ורחוב 23

צילום: יוחי מנדיל

שוק האוכל שביוניון סקוור כאן

חופשה באיטליה טיול ברומא וסיינה

ביום השני, לאחר מנוחה קצרה בה צברנו קצת אנרגיה, נסענו לרומא. למרות שכבר היינו אין ספור פעמים ברומא החלטנו הפעם לקחת את עניין הוותיקן מאד ברצינות. רצינו לערוך טיול מודרך בתוך המוזיאון של הוותיקן ובקפלה הסיסטנית, וגילינו שהעניין מאוד פשוט לבצוע – נרשמים דרך האינטרנט ומזמינים סיור בשעה הנוחה לכם ובשפה הרצויה לכם. יש לקחת בחשבון שאין מיזוג אויר בשום מקום בתוך המוזיאונים אלא רק בחדר השטיחים.

חצר המוזיאונים.

מגיעים בשעה היעודה, מתכנסים הקבוצה מקבלים מכשיר ווקי טוקי + מדריכה. המדריכה מדברת אל המכשיר שלה והיא מגיעה הישר אל האוזניים שלכם.
כך לא צריך להתאמץ בהקשבה למדריכה מבעד לרעשי התיירים האחרים, נהנים מחפצי החמדה וגם על הדרך עושים קצת התעמלות – הליכה של כשלוש שעות רצופות עם עצירות פתע ליד פסלים, שטיחים, ציורים וחפצי אומנות אחרים. בהחלט מומלץ לאוהדי האומנות.
אחרי הסיור בוותיקן יצאנו ברגל לפיאצה נאבונה. שם היינו חייבם לאכול פיצה נפלאה ב - LA FOCACCIA וכמובן לטעום את הגלידה של הפריג'ידריום שבימים אלו נחשבת לגלדריה הטובה ברומא משם הלכנו לכיכר המדרגות הספרדיות ולכיכר טרבי בה המזרקה המפורסמת. עייפים אך מאד מרוצים נסענו הביתה לנוח קצת.

למחרת החלטנו לנסוע להעיר השנייה בגודלה בטוסקנה, הלא היא העיר סיינה.

יש בה אוניברסיטה, בנק גדול הקיים כבר מימי הרנסנס, ומבחר גדול של הרבה מאכלים מתוקים מדהימים וזה רק מדגם מייצג של המתוקים המקומיים.

PANFORTE, RICCIARELLI

ואם כבר טוסקנה אז חייבים לאכול ארוחה טוסקנית אופיינית:

ב - TAVERNA SAN GIUSEPPE

סייטק פלורנטיני בגודל של 1.200 ק"ג

פרושוטו מקומי, קרוסטיני מפולנטה עם פיטריות פורצ'יני ופטה כבד איטלקי מופלא השונה מכל פטה שכבר אכלתם , המכיל יין ומרווה.

והפעם החלטנו לא לדלג על המנות האחרונות כי הן היו יוצאות מן הכלל .

אחרי שצעדנו לאורך ולרוחבה של סיינה, אכלנו טוב ושתינו טוב שוב חזרנו הביתה לנוח מהמאמץ האינטלקטואלי-קולינרי שעברנו.

וביומיים הבאים ישבנו בבית, בישלנו, שתינו רק ספומנטה רוזה ותכננו את הפעם הבאה בה נגיע לאורבייטו.

את הצילומים צילמנו במצלמת הכיס שלנו PANASONIC ZS-3

ומי שרוצה להיזכר איטליה פרק א

חופשה באיטליה טיול במחוז אומבריה - סוף שבוע ארוך פרק א

אנחנו נוסעים לעיתים קרובות לאיטליה. הדוד שלנו גר שם במקום שאין לי דרך אחרת להגדיר אותו אלא כגן עדן; הציוויליזציה נמצאת בערך 20 דקות במכונית מ"הבית" שלו (אם להיות קטנונית, אפרט ואגיד שלא מדובר ממש בבית אלא בית חווה מאמצע המאה ה-19) השוכן על שפת אגם מלאכותי בלב אומבריה, סביבו כר דשא ענק הזרוע בעצי פרי והמון לטאות קטנות, עקרבים שחורים בלתי מזיקים, וכל מיני זוחלים וג'וקים דוברי איטלקית.
מאחר והנער צריך להתגייס לצבא במהלך הקיץ החלטנו לפנק אותו בסופשבוע ארוך בלב הירוק, בקיץ החם והלוהט האיטלקי. האיטלקי הממוצע לא מאמין במזגן, אך שפר עלינו מזלנו ובימים בהם החלטנו לטייל מזג האוויר היה לצידנו. יום אחד סיירנו במוזאון הותיקן וביום השני ערכנו סיור מודרך בעיר היפיפיה סיינה שבטוסקנה. ביומיים הנותרים נהנינו מהירוק המופלא המקיף את הבית.
אז מה היה לנו ביום הראשון?
ישבנו לנו בצל עם יין תוסס איטלקי ואימצנו את תאי המוח שלנו בבעיה הקשה – איפה נאכל צהריים היום? הפור נפל על מסעדה בעיר FABRO הנמצאת כ-20 ק"מ מאורביטו באוטוסטראדה לכיוון פירנצה. אי אפשר לפספס אותה כי היא נמצאת מיד ביציאה מהאוטוסטראדה לעיר פאברו.
הפעם את תיעוד הטיול והארוחה הזו בפרט אני עשיתי במצלמת הכיס שלי PANASONIC ZS-3 (הנוחה מאד לטיולים).

LA BETTOLA DEL BUTTERO הוא שם המקום. יש להניח שהמקום היה פעם חווה עתיקה, אך היום המבנה משמש כמלון ומסעדה המפורסמת בבשרים שלה. אנחנו אכלנו קרוסטיני כפתיח, פסטה למנה ראשונה ובשר נפלא למנה עיקרית. לסיום כבר לא יכולנו לאכול דבר, לכן רק שתינו קפה ונסענו חזרה לנוח מהארוחה .

קרוסטיני עם עגבניות טריות מעט מתוקות ועלי ארוגולה רעננים מעט שמן זית ומלח

פסטה PICI עם פרוסות דקיקות של כמהין שחורות.

פסטה PICI ברוטב בשר ברווז.

המנות העיקריות שלנו על האש

תוספת אופיינית לבשר שעועית יבשה לבנה עם מעט שמן זית מלח ופלפל שחור נפלא!

עלי מנגולד חלוטים במים ומוקפצים במחבת עם מעט שום ושמן זית מוגשים עם פלח לימון לריענון החיך

אך, ללקק את השפתיים ואת האצבעות!!

כתובת המסעדה:
Via dei Pini, 05015 Fabro, Italy

טלפון: 00390763832063 , 00390763832446 בימי ראשון המסעדה סגורה!

הפרק הבא: רומא וסיינה