עיצוב שולחן מוזהב אלגנטי ויש בסוף גם הפתעה

השנה שמסתיימת לה בימים אלו הייתה שנה מלאת אירועים שמחים לצד כמה עצובים. האירוע המרגש והמשמח ביותר שקרה לי השנה הוא שהמשפחה הגרעינית שלי עברה דירה בכדי להגשים חלום – חיים על הים, חיים בתוך חברה ישראלית מעורבת, חברה של שלום. יחד עם זאת איבדתי דוד אהוב ויקר שחי מעבר לים אין יום שאני לא חושבת עליו. זו דרכו של עולם.


שולחן ראש השנה מסמל את התקווה שלנו, את שאיפה שלנו ואת הרצון שלנו לקראת השנה החדשה המתרגשת עלינו לטובה. לכן, החלטתי השנה שהשולחן יהיה חגיגי וכולו זהב. הכל זהב, זה מה שאנחנו מאחלים לעצמנו לילדנו למשפחתנו ולחברים היקרים שלנו.

הקישוטים כולם נרכשו במהלך השנים בחנויות כלי בית או בחנויות המתמחות בכלים חד פעמיים.

הצלחות והסכו"ם הן באדיבותה של ורדה גולדנפלד: צלחות פורצלן לבן עם פס דקיק בצבע זהב וכוסות קריסטל עם חריטה וציור בצבע זהב. סכו"ם הכסף עובר במשפחה זה דור רביעי. 

אני אוהבת לסמן את מקומות הישיבה של האורחים הפעם רשמתי את שמות הסועדים על גלוית וינטג' של "שנה טובה"



במקום סידור פרחים קלאסי סידור שוקולדים בנייר זהב

אני נוהגת להגיש תמיד על שולחן החג ליד כל אורח צלחת קטנה ובה עוגה מתוקה שאיתה למעשה אנחנו מתחילים את הארוחה. הפעם הנחתי משולשי בקלוואה – עוגה נפלאה, מתוקה ומאד ים תיכונית במקום עוגת הדבש המסורתית.


בקלאווה ספוגה בסירופ דבש

 ועכשיו לעבודה:
21 דפי פילו
11/2 כוס פיסטוקים מקופלים
1/2 כוס שבבי שקדים מולבנים
100 גר' חמאה מומסת
לסירופ:
1 כוס סוכר
1 כוס מים
1 כוס דבש
1 תרמיל הל
1/2 כפית קינמון
1 כפית קליפת לימון מגוררת
1 כפית קליפת תפוז מגוררת
1 לימון סחוט
בנוסף:
1/2 כוס סוכר חום
1 כף קינמון

הכנת הסירופ: בסיר מביאים לרתיחה את המים והסוכר, מוסיפים את הדבש מיץ הלימון וכל שאר התבלינים, ממשיכים בבישול על אש נמוכה כ- 5 דקות. מסירים מהאש ומניחים להתקרר בטמפ' החדר.
את הפיסטוקים ושבבי השקדים מכניסים למעבד מזון עם להב מתכת וקוצצים.
מערבבים את הסוכר החום עם הקינמון בכלי קטן ומניחים בצד.

משמנית תבנית (חד פעמית) מלבנית 32 * 26 פורסים דף פילו ראשון ומורחים בעזרת מברשת חמאה, פורסים מעל דף פילו 2 מברישים בחמאה ומפזרים מעל מעט מתערובת הסוכר והקינמון. כך ממשיכים ויוצרים 7 שכבות פילו מוברשות בחמאה ומתובלות בסוכר חום וקינמון, אחרי הדף השביעי מורחים גם אותו בחמאה מפזרים מעליו מעט מתערובת הסוכר החום ועליהם מפזרים מחצית מכמות הפיסטוקים הקצוצים. שוב מכסים בדף פילו מברישים בחמאה מפזרים מעט מהסוכר החום והקינמון מכסים בעוד 7 דפי פילו מוברשים בחמאה ומתובלים בתערובת סוכר חום מפזרים את המחצית השניה של תערובת הפיסטוקים ומכסים בעוד 7 דפי פילו מוברשים בחמאה בדיוק כמו בשלבים הקודמים.
מניחים לנוח במשך 15 דקות לפני שיוצרים את החתכים ורק אז מכניסים לתנור בחום של 180 מעלוץ אופים עד שפני המאפה זהובים. מוציאים מהתנור ומיד יוצקים בעזרת מצקת מהסירופ המוכן. יוצקים בנדיבות. משאירים להתקרר בטמפ' החדר.
טיפ: החתכים – בעזרת סכין משונן יותרים רצועות לאורך ולרוחב במרחק שווה ואח"כ באלכסון כך שנקבל משולשים קטנים.
זה עיצוב השולחן חג שלי עם עוגת בקלאווה ספוגה בסירופ דבש מבושם.

ויש גם:
עיצוב שולחן חג ראש השנה - בצבע הכסף

שולחן חג ראש השנה כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול

עיצוב וסידור שולחן חג

אני מודה ומתוודה ומצהירה בקול רם: אני אוהבת את ערב ליל הסדר! ובכלל אני אוהבת את חג הפסח, החג נותן לי תרוץ מצוין להתעסקות בדברים קטנים אך משמחים, כמו סידורי שולחן, למשל.
כל שנה אני מנהלת דיונים מקיפים ביני לבין עצמי (בלי להישמע משוגעת...) לגבי עיצוב השולחן, צבעי המפה מפיות והקישוטים.

סידור השולחן היא הטריטוריה הבלעדית שלי, בנוגע לתפריט לעומת זאת אני מנהלת דיונים נוקבים עם מודי, שאחראי על בישול הבשר. המסורת המשפחתית של "גולדנפלד את מנדיל" היא כבש על שלל צורותיו, כאשר מודי אחראי על הצורות.
אבל עם כל הכבוד למסורת הפרטית שלנו, תמיד יהיה על השולחן גם מרק עוף עם קניידלך אווריריים וגם גפילטעפיש. את זה האחרון למדתי להכין מאמא של מודי משום שבבית הורי לא הגישו מעולם גפילטעפיש. החלק היחיד בו אני ממש "משתוללת" זה החלק האחרון של הארוחה – המנות האחרונות. אבל על האוכל אני מתכוונת לספר לכם בפעם אחרת, אולי עוד אספיק לפני החג.

את השולחן אני מסדרת כבר בבוקר החג. כל הסיפור בדרך כלל לוקח כשעתיים, אבל לפני שאני אסדר לכם כאן את השולחן הנה כמה עובדות על תולדות כלי האוכל:
לא תמיד אכלו ליד שולחן ולא תמיד השתמשו בסכו"ם או צלחת: בימי הביניים העניים השתמשו בלחם היבש ככלי אכילה. בבתי העשירים נהגו לשבת סביב השולחן רק הגברים והם אכלו בעזרת הפגיון האישי שלהם. לנשים לא היה פיגיון או מקום ליד השולחן; הן עמדו מאחורי הגברים והן היו תלויות ברצונו הטוב של הגבר – אם לגברים התחשק, הם חתכו גם לאישה חתיכה מהאוכל ובד"כ היה מדובר בשר ציד די רקוב. יותר מאוחר היגיעה הכפית לשולחן, אבל אחת לכולם! ואוי למי שהעביר את הכפית בלי לנגב אותה במפה. כאשר הגיע המזלג כבר החלו לחלק סכו"ם לכל אחד בנפרד, למרות שהכלי המשונן הזה היווה ממש "סכנה לאנושות" ולקח לו למזלג די הרבה זמן עד שהוא רכש מקום כבוד בצד שמאל של הצלחת.


ועכשיו לעבודה:
כאשר מסדרים שולחן צריך לחשב 50 ס"מ לסועד. הצלחת היא המרכז, מימין סכינים וכף למרק, משמאל מזלגות. מצד ימין מעל הצלחת מסדרים את כוסות השתיה. מעל הצלחת מסדרים את הכפית והמזלג למנה האחרונה. מפית שמים כיד הדמיון הטובה. בצד שמאל נהוג להניח צלחת קטנה ללחם וסכין חמאה .