‏הצגת רשומות עם תוויות ברלין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ברלין. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

פרעצל מבית הבירה בברלין. על נזירים, המייפלאוור ואינדיאנים שרצו עוד


פרעצל: מאפה שנראה כמו משקפיים, פריך מבחוץ ונימוח מבפנים. אכלתי בכל מיני מקומות, אבל כמו זה שאכלנו בבית בירה בברלין עוד לא טעמתי. חזרנו לבית הבירה הזה כמה פעמים ולא רק בגלל הבירה, אלא בעיקר בגלל הפרעצל.
החלטתי לאתגר את עצמי ולאפות אותם בבית וגיליתי כי החכמה כולה טמונה בבישול שלפני האפיה!  את הפרעצל צריך לבשל במים עם בורית (סודה קאוסטיק - לבישול). מאחר ואין בהישג ידי מהחומר הזה אני משתמשת בסודה לשתיה – לפחות 1 שקית סודה לשתיה על ליטר מים שאחרי כן מסננים אותם מתוך המים ומעבירים לתבנית אפיה.

אבל לפני שנתחיל בעבודה הנה כמה עובדות שלא כולם יודעים על הפרעצל:
הכל מתחיל עוד בשנת 610 בה נזירים יצרו מבצק מאפה שנראה כמו ידיים שלובות. המאפה ניתן כפרס רק לתלמידים המצטיינים בסוף כל יום לימודים. כך אנחנו למדים שני דברים:
הראשון – תלמידים תמיד צריך היה לשחד להיות טובים והשני – שהצורה של הפרעצל היא עתיקת יומין.
בימי הביניים נהגו תושבי פרנקפורט לקבל את פני הסוחרים המגיעים אליה בכד יין ובמאפה בעל הצורה המשולבת, עם הזמן הצורה הזו קיבל משמעות וסמלה שיגשוג ומזל טוב.

בציור של ברויגל משנת 1559 אפשר לראות שליד הלחם המצוייר הוא צייר גם את הפרעצל המפורסם.
הפרעצלים הגיעו לעולם החדש על סיפון המייפלאוור. התושבים החדשים של יבשת אמריקה מכרו את המאפים לאינדיאנים שהסכימו לשלם עבורם סכומים גבוהים, כי לאחר שגילו את טעמו של המאפה הם לא יכלו בלעדיו. מבטיחה שגם אתם לא תוכלו בלעדיו אם תעקבו אחר ההוראות הבאות:
4.5 כוסות (630 גר') קמח
2 כפות (30 גר') סוכר חום בהיר
2.5 כפיות (15 גר') מלח
2 ו – 1/4 כפיות (10 גר') שמרים יבשים
70 גר' חמאה רכה חתוכה לקוביות
1.5 כוסות (360 מ"ל) מים פושרים
לבישול -
3 ליטר מים
4 חבילות (200 גר') אבקת סודה לשתייה
לציפוי -
1 ביצה טרופה יחד עם כף מים
מלח גס
ההכנה -
לקערת המיקסר מנפים את הקמח. מוסיפים את המלח ומערבבים היטב. מוסיפים את הסוכר ומערבבים. מוסיפים את השמרים ומערבבים עד להטמעה. מפעילים את המיקסר יחד עם וו הלישה, מוסיפים את קוביות החמאה ואת המים עד להיווצרות בצק. לשים כ – 5 דקות עד לקבלת בצק רך מאוד וגמיש. אם הבצק דביק מידי ונדבק לתחתית הקערה מוסיפים עוד כף אחת או שתיים של קמח ולשים היטב. משמנים את הקערה ומגלגלים בה את הבצק, כך שיצופה בשמן מכל צדדיו. מכסים בניילון נצמד ובמגבת מטבח ומתפיחים למשך כשעה וחצי או עד שהבצק הכפיל את נפחו.
מחממים תנור ל – 220 מעלות ומביאים לרתיחה את המים בסיר גדול ורחב יחד עם הסודה לשתייה.
מחלקים את הבצק ל – 8 חלקים שווים (כ – 135 גר' לכל חלק). יוצרים מכל חלק חבל דק וארוך בעובי אחיד של כ – 1 ס"מ. יוצרים מהחבל צורת U ומצליבים את הקצוות כלפי מטה. מצליבים את הקצוות שוב אחת כנגד השנייה. מהדקים את הקצוות היטב לבצק על מנת שלא יפתחו במהלך הבישול והאפייה. מניחים את הבצק המעוצב בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. מכינים תבנית אפייה נוספת עם נייר אפייה משומן בתרסיס שמן או מוברש בשכבה דקה של שמן.
מבשלים את הפרעצלס במים המבעבעים למשך כ – 30 שניות, עד שהבצק צף כלפי מעלה ותופח מעט. בכל פעם מבשלים פרעצל אחד או שניים.
מניחים את הבצק המבושל בתבנית עם נייר האפייה המשומן, מברישים היטב בביצה הטרופה ובוזקים מעט מלח גס. אופים כ – 11 דקות או עד שהפרעצלס מזהיבים. חשוב לשים לב: מצננים את הפרעצלס לפניי שמפרידים מנייר האפייה.
את הפרעצל אפשר לאכול עם סלט טונה או סלמון. אנחנו אוהבים את הפרעצל עם נקניק טוב, חרדל טוב ובירה קרה. 

יום רביעי, 12 במאי 2010

ברלין - פרק ב' ובו יסופר על...שוקולד וסוכריות


בעיר ברלין פועלת חברה בשם Sandman's New Europe Tours שפועלה הוא סיורים מודרכים הניתנים על ידי סטודנטים צעירים הבאים ללמוד בעיר מכל קצווי תבל, בעיקר מאוסטרליה, ארה"ב ואנגליה. הסיורים האלה מרתקים הניתנים באהבה רבה וברוח צעירה ומשעשעת, הכל תלוי כמובן בנושא, והחלק המפתיע של כל העסק הוא שהסיורים הם בחינם, ובסוף הסיור משאירים טיפ למדריך. במהלך אחד הסיורים המדריך הכריז על הפסקת קפה, אולי תה וגם נאכל משהו מתוק. למרבה אכזבתם שלנו, הישראלים של הקבוצה, הוא עצר ליד.... "קפה ארומה". כן , כן. בברלין יש סניף של "קפה ארומה" בו המלצרים דוברי עברית והתפריטים כתובים בעברית וגרמנית. עד כמה שהעניין משעשע, אנחנו לא ממש רצינו לשתות קפה ארומה או לאכול סנדביץ' בטעם ישראלי, הרי לא בשביל זה נסענו לחוץ לארץ! לכן, התקדמו מעט ברחוב ועצרנו ליד חנות שגרמה לנו לעליית לחץ דם רצינית.

בחלון הראווה הוצבו פסלי שוקולד בצורתם של בניינים מפורסמים בברלין, וגם ביצת הפתעה ענקית כולה משוקולד מריר ומקושטת בשוקלד לבן.


מהרגע הראשון שנכנסים לחנות לא יודעים לאן להפנות את הראש: שוקולדים, פרלינים וטרפלס מכל טוב ארץ השוקולד.
החנות נקראת פסבינדר וראושס FASSBENDR UND RAUSCH נמצאת ליד כיכר יפיפה בשם GENDARMENMARKT והיא נמצאת שם משנת 1863, מהיום שבו מר פסבינדר החל ליצר שם שוקלדים ופרלינה שהיו כל כך יפים ומיוחדים שבית המלוכה הגרמני פנה אליו וביקש ממנו להיות ספק השוקולד של בית המלוכה. בשנת 1890 מר ראושס ראה כי יש פרנסה יפה ביצור שוקולד פתח גם הוא חנות ליצור שוקולדים ופרלינה בסמוך לחנות של פסבינדר. ובמקום להמשיך ולהתחרות האחד בשני הם איחדו כוחות בשנת 1899. היום מנהל את הקונצרן הזה יורגן ראושס. בצמוד לחנות יש מסעדה מאד מפוארת שמספר פעמים בשנה מקיימת סעודת שוקולד המלווה בהצגה, מוזיקה והדגמות של יצור שוקולד. לסעודות האלה צריך להזמין זמן רב מראש את המקום.
הכתובת:
Fassbender & Rausch GmbH
Charlottenstraße 60
10117 Berlin
ויש להם אתר מאד מסביר פנים באנגלית: http://www.fassbender-rausch.com/

המקום השני בו ביקרנו הוא "לייסיפר" "Leysieffer" למעשה זו רשת של בתי קפה ושוקולד והם מיצרים עשרות סוגי שוקולד מרציפנים, ריבות, עוגיות ותה וקפה. כשנכנסים לבית הקפה כל טיפת החלטיות שקיימת בכם.

מתעופפת לה דרך החלון. יש כל כך הרבה סוגים מהכל! המלצריות לא ממש נעימות אבל זה מן עניין כזה בברלין שהמלצרים והמלצריות לא ממש נחמדים. בכל מקרה, התוצרת שלהם היא מופלאה. אנחנו נכנסנו לקפה בפרידריך שטרסה מס' 68 והעובדים לא שמחו למראה המצלמות שלנו, אבל מיד התרצו לאחר שקנינו שוקולדים בכמות מסחרית.

האתר של החנות: http://www.leysieffer.de/
כתובת הסניף בו אנחנו ביקרנו: Friedrichstraße 68, Berlin 10117
ביום האחרון לשהותנו בברלין החלטנו להסתובב כך סתם ברחובות העיר. הרגלים הובילו אותנו לבית הכנסת הגדול של ברלין שהוא יוצא דופן ביופיו. לא מתקיימות בו תפילות אבל יש בו מוזיאון ששווה כניסה. אח"כ המשכנו לטייל על רחוב אורייננבורג עד שהגענו למס' 32, בו יש פתח גדול המוביל אותנו לחצר פנימית ועוד חצר פנימית לאיזור הנקרא HECKMAN HOFE. המקום שווה כניסה וסיור. החצרות הפנימיות הן מקסימות ויש בהן חנויות ובוטיקים של בגדי ערב, וינטאג', חנויות כלי בית ומתנות, בתי קפה קטנים ומדליקים וגם סתם פינות חמד.

בין כל אלה, גילינו גם חנות הנקראת "בונבון מכריי" BONBON MACHEREI כלומר יצור סוכריות. החנות הקטנה שהיא גם המפעל עצמו, וכשנכנסים לשם חוזרים לגיל 5. הסוכריות הצבעוניות המוצגות לראווה גורמות לכל בלוטות הרוק לפעול ביתר שאת.


הריח ממש משכר, והזוג הצעיר שעומד מכין את הסוכריות שוקל ומוכר אותן בשלוות נפש בלתי רגילה הם מקסימים. ארבעתנו שלא ידענו כמובן מה לבחור קודם לקחנו כל אחד שקית. האחד בחר לפי צבעים, השניה בחרה רק בטעמים המשונים ביותר שמצאה, השלישי בחר רק טעמים חמוצים ואני עמדתי ופיקחתי על עבודתם שלא יפספסו חלילה שום טעם. הביקור בחנות היה סיום מתוק לטיול.
אמנם סיפרתי אודות היום האחרון של הטיול, אבל הסיקור עוד לא נגמר! המשך עוד יבוא, כי עוד לא דיברנו על כל מה שיש לעשות (ולאכול) בKaDeWe.
לפרק א' על ברלין כאן

יום שבת, 24 באפריל 2010

טיול שווקים בעיר ברלין


בברלין כבר ביקרתי כמה פעמים – הפעם הראשונה היתה לפני כשנתיים כאשר ליוויתי את מודי לכנס. היציאה מהארץ לוותה בהרבה מאד היסוס מהסיבות המובנות, אבל חזרנו מלאי חוויות, תובנות והרבה מאד אהדה לעיר ברלין. בפעם השניה שוב נסעתי כמלווה, הפעם את ביתי אשר יצאה לברלין לסדנת אופרה אינטנסיבית. שוב חזרנו עם הרבה מאד חוויות והפעם האהדה הפכה להיות חיבה עמוקה. בפעם השלישית שהגענו לברלין למעשה בכלל התכוונו להגיע לוושינגטון בירת ארה"ב, לטיול משפחתי אחרון לפני הגיוס של הנער לצבא. הסוף היה שהיגענו לברלין למלון בשם "ברלין ברלין" מלון במיקום נפלא, עם ארוחת בוקר מכובדת, חדרים מרווחים נקיים ויפים וכולנו היינו מאד מרוצים – הספונטניות השלמה!
על כל הדברים הטעונים רגשית הקשורים בעיר הזו אני לא ארבה במילים.
יש המון מה לעשות בברלין ועל כך במהלך הפוסטים הבאים.
את הפוסט הראשון שלי אני אקדיש לשווקים. הפעם ביקרנו בשלושה שווקים, שנים היו שווקי אוכל והשלישי שוק פשפשים.
שוק האוכל הראשון ממוקם בהוהנצולרן-דאם והוא פתוח רק ביום ראשון. השוק הוא קטן ולא יוקרתי בעליל אבל שופע בחומרי גלם מקומיים ואפשר לקבל בו מושג מה המקומיים קונים לסוף השבוע.
אז מה אפשר לקנות בשווקים האלו כדי למלא את המקרר? גבינות, לחמים מסוגים שונים, נקניקים, בשרים והכי חשוב פרחים שיהיה נעים בבית.

אין סוף סוגי גבינות

נקניקים מתוצרת מקומית

לחמים ומאפים ממאפיות ביתיות

אצל דוכני הירקות אפשר למצוא צרורות מוכנים למרק צח – פטרוזליה, שורשים וגזר כבר מאוגדים יחדיו.


הביצים הישר מהלול אל השוק

הגבינות הן מעשי ידי החקלאים והן לא מתועשות. הלחמים כולם מעשי ידי אופים קטנים שלעיתים נאפו בתנורים ביתיים בחווה עצמה.
השוק השני ממוקם מול ה"Ka De We" חנות הכלבו היוקרתית ביותר בברלין שעליה אכתוב בנפרד, כי מה שרואים שם לא רואים בשום מקום בעולם. אין אפשרות לפספס את השוק המדובר. הוא פתוח ביום שלישי וגם הוא אינו יוקרתי, אך בו אפשר למצוא בנוסף למוצרי המזון המצוינים גם מפות ומגבות מטבח רקומות, צעיפים, וכל מיני קישוטים לבית.
השוק השלישי ממוקם שדרת "17 ביוני" והוא שוק הפשפשים הגדול . זהו גן עדן לאוהבי העתיקות וחובבי הוינטג' באשר הם.

עיקר החפצים בשוק מקורם בשנים המוקדמות של המאה עשרים והם נעים במגוון רב של תחומים – החל מבגדים וכלה בכלי נגינה, מצלמות מכל הסוגים , רהיטים, צלחות, תכשיטים, בקיצור אושר גדול.




הנערה שלנו שייכת לאותם חובבי וינטג' שלא נרתעים מבגדי יד שניה, והיא מצאה כובע קש קטן וחמוד שבתוכו היא גילתה טיקט שמראה שהוא נוצר אי שם בשנות העשרים, כמו שאמרתי – אושר גדול.
המשך יבוא......