יום רביעי, 28 באפריל 2010

ניוקי תפוחי אדמה


אמנם תפוח האדמה הוא אחד מחומרי הגלם הפשוטים ביותר שניתן למצוא במטבח, אבל אין עוררין על כך שהוא טעים בכל צורה שבה מכינים אותו. בעייני, הצורה המוצלחת ביותר שבה תפוח האדמה מגיע לשולחני היא ניוקי. למרות שהנערה הצעירה לא יכולה לסבול אפילו את המראה של המאכל המדובר ותמיד מקבלת מנה של פסטה נפרדת שבושלה במיוחד בשבילה, כל שאר תושבי הבית, ובמיוחד הנער, מלקקים את הצלחות בהנאה כשאני מגישה לשולחן ניוקי ברטבים שונים. את הניוקי אפשר להגיש ברוטב פסטו כאן המתכון, או ברוטב בולנז המתכון כאן, או אפילו סתם עם חמאה מומסת ומרווה. אגב,ברומא אוכלים ניוקי מסולת ולא מתפוחי אדמה, אבל כמו שוודאי כבר הבנתם, אני מעדיפה את אלו מתפוחי אדמה.
הניוקי יכול גם לעזור לתייר המצוי ברומא להימנע מהיקלעות למלכודות תיירים, שכן ברומא מגישים ניוקי בימי חמישי בלבד, וכל מסעדה שתעיז להגיש ניוקי ביום אחר היא ללא ספק מלכודת תיירים!
הפעם החלטתי להכין למנה רוטב עגבניות פשוט – שום בזיליקום ועגבניות טריות קלופות וכתושות לכבוד הבחור הצעיר שלא אוהב חתיכות עגבנייה בניוקי שלו.

לפני העבודה, ויש כאן קצת עבודה (לא לברוח! – יש בצידה שכר רב!), הנה כמה דברים שלא כולם יודעים על תפוח האדמה.
הוא הגיע לאירופה מהעולם החדש. הביא אותו סיר פרנסיס דרייק בשנת 1586 מדרום אמריקה.
לארץ הגיעו תפוחי האדמה במאה ה-19 ע"י פקידי הברון רוטשילד
בדרום אמריקה יש כ-1000 סוגי תפוחי אדמה
בשנת 1995 יצא התפוח אדמה הראשון אל מחוץ לכדור הארץ כאשר אנשי נאס"א החליטו להאכיל את האסטרונאוטים בתפוחי אדמה.
ועכשיו לעבודה:
1 קג' תפוחי אדמה אדומים.
1 כוס קמח
1 ביצה
מלח גס

לרוטב עגבניות :
4 ענפי בזיליקום
20 עגבניות חלוטות , קלופות וקצוצות
1/4 כוס שמן זית
3 שיני שום קצוצות.

לרוטב חמאה ומרווה:

100 גר' חמאה, 3 ענפי מרווה 1 שן שום, 1 כף שמן זית, 150 גר' גבינת פרמזן מגוררת

מבשלים את תפוחי אדמה במים על קליפתם. כאשר הם רכים (בודקים בעזרת שיפוד ארוך) מסננים מהמים מעבירים לתבנית חד פעמית ומכניסים לתנור שחומם מראש למשך 7-10 דקות ליבוש. מקלפים מיד ומועכים לפירה חלק לגמרי.

יוצרים גומה במרכז הפירה ומוסיפים את הביצה ומתחילים בלישה את הקמח מוסיפים בכל פעם מעט.

צריך ללוש היטב עד ליצירת בצק די גמיש. אם הבצק לח מדי מוסיפים עוד מעט קמח.

חותכים חתיכות בגודל כף היד יוצרים נחש , ובעזרת סכין חותכים ריבועים שווים ובעזרת האגודל יוצרים גומה במרכז כל ריבוע. מרתיחים מים בסיר רחב מאד כאשר המים רותחים מוסיפים מלח גס ומכניסים פנימה את הניוקי לא את כולם בבת אחת אלא בכל פעם קצת.

כאשר הם צפים מוצאים בעזרת כף גדולה מחוררת או כף מסננת לקערת הגשה. יוצקים מעל את הרוטב מגרדים פרמזן ונהנים מהחיים. כמו בפסטה הרוטב מחכה מוכן לניוקי!
רוטב:
בסיר בינוני, מחממים שמן זית ואת השום הקצוץ, מוסיפים את העגבניות ומבשלים על אש קטנה אחרי כ-5 דקות מוסיפים 1/4 כפית סודה לשתיה זאת כדי להוציא את החמיצות מהעגבניות. מוסיפים 3-4 ענפי בזיליקום ומבשלים עוד כ-20 דקות על אש קטנה כמובן. בסוף הבישול
מוציאים את ענפי הבזיליקום מהסיר ובעזרת מעבד מזון ידני קוצצים למחית חלקה את הרוטב.

במחבת ממיסים את החמאה עם כל שאר המצרכים . מכניסים את הניוקי אל המחבת מערבבים היטב . מוזגים כוס יין ואוכלים בתיאבון.

בהזדמנות זו אני מודה לנונה נעמי - אמא שלי, היא נונה של מעין, מיקי, שיראל, עומר, עלמה ויהלי , שלימדה אותי את ועדין מלמדת אותי את סודות המטבח האיטלקי הביתי.



יום שבת, 24 באפריל 2010

טיול שווקים בעיר ברלין


בברלין כבר ביקרתי כמה פעמים – הפעם הראשונה היתה לפני כשנתיים כאשר ליוויתי את מודי לכנס. היציאה מהארץ לוותה בהרבה מאד היסוס מהסיבות המובנות, אבל חזרנו מלאי חוויות, תובנות והרבה מאד אהדה לעיר ברלין. בפעם השניה שוב נסעתי כמלווה, הפעם את ביתי אשר יצאה לברלין לסדנת אופרה אינטנסיבית. שוב חזרנו עם הרבה מאד חוויות והפעם האהדה הפכה להיות חיבה עמוקה. בפעם השלישית שהגענו לברלין למעשה בכלל התכוונו להגיע לוושינגטון בירת ארה"ב, לטיול משפחתי אחרון לפני הגיוס של הנער לצבא. הסוף היה שהיגענו לברלין למלון בשם "ברלין ברלין" מלון במיקום נפלא, עם ארוחת בוקר מכובדת, חדרים מרווחים נקיים ויפים וכולנו היינו מאד מרוצים – הספונטניות השלמה!
על כל הדברים הטעונים רגשית הקשורים בעיר הזו אני לא ארבה במילים.
יש המון מה לעשות בברלין ועל כך במהלך הפוסטים הבאים.
את הפוסט הראשון שלי אני אקדיש לשווקים. הפעם ביקרנו בשלושה שווקים, שנים היו שווקי אוכל והשלישי שוק פשפשים.
שוק האוכל הראשון ממוקם בהוהנצולרן-דאם והוא פתוח רק ביום ראשון. השוק הוא קטן ולא יוקרתי בעליל אבל שופע בחומרי גלם מקומיים ואפשר לקבל בו מושג מה המקומיים קונים לסוף השבוע.
אז מה אפשר לקנות בשווקים האלו כדי למלא את המקרר? גבינות, לחמים מסוגים שונים, נקניקים, בשרים והכי חשוב פרחים שיהיה נעים בבית.

אין סוף סוגי גבינות

נקניקים מתוצרת מקומית

לחמים ומאפים ממאפיות ביתיות

אצל דוכני הירקות אפשר למצוא צרורות מוכנים למרק צח – פטרוזליה, שורשים וגזר כבר מאוגדים יחדיו.


הביצים הישר מהלול אל השוק

הגבינות הן מעשי ידי החקלאים והן לא מתועשות. הלחמים כולם מעשי ידי אופים קטנים שלעיתים נאפו בתנורים ביתיים בחווה עצמה.
השוק השני ממוקם מול ה"Ka De We" חנות הכלבו היוקרתית ביותר בברלין שעליה אכתוב בנפרד, כי מה שרואים שם לא רואים בשום מקום בעולם. אין אפשרות לפספס את השוק המדובר. הוא פתוח ביום שלישי וגם הוא אינו יוקרתי, אך בו אפשר למצוא בנוסף למוצרי המזון המצוינים גם מפות ומגבות מטבח רקומות, צעיפים, וכל מיני קישוטים לבית.
השוק השלישי ממוקם שדרת "17 ביוני" והוא שוק הפשפשים הגדול . זהו גן עדן לאוהבי העתיקות וחובבי הוינטג' באשר הם.

עיקר החפצים בשוק מקורם בשנים המוקדמות של המאה עשרים והם נעים במגוון רב של תחומים – החל מבגדים וכלה בכלי נגינה, מצלמות מכל הסוגים , רהיטים, צלחות, תכשיטים, בקיצור אושר גדול.




הנערה שלנו שייכת לאותם חובבי וינטג' שלא נרתעים מבגדי יד שניה, והיא מצאה כובע קש קטן וחמוד שבתוכו היא גילתה טיקט שמראה שהוא נוצר אי שם בשנות העשרים, כמו שאמרתי – אושר גדול.
המשך יבוא......

יום ראשון, 18 באפריל 2010

עוגת גבינה ניו יורקית


את עוגת הגבינה שאכלתי בשנת 1992 ב"בית הסטייק של איליי " שבשיקאגו לא אשכח לעולם. העוגה היתה קרמית, עסיסית, מעט כבדה, עשירה בטעמה המופלא ואפשר היה למצוא אותה עם ציפוי של פירות יער, פסיפלורה, לימון, וציפוי שמנת טבעי. מאז אני בחיפוש אחר מתכון עוגת הגבינה האולטימטיבית ואני נהנית מעצם החיפוש כי בכל פעם אני מוצאת מתכון חדש נפלא. אצלנו בבית החלוקה היא לגמרי לא צודקת - מודי אוהב את העוגות אווריריות וקלות ואני והנוער אוהבים אותן צפופות כבדות ועשירות, מה לעשות שהרוב קובע!
זו היתה ההקדמה לסדרה של עוגות גבינה:
העוגה הראשונה היא מתוך הספר "שום וספירים" של רות ריישל, מבקרת המסעדות הנודעת אשר לימים היתה העורכת האחרונה של המגזין המצוין "גורמה"
עוגת גבינה ניו יורקית:


1.5 כוסות פירורי ביסקוויט (אני אוהבת להשתמש בבסקוויטים "לוטוס")
1 כוס סוכר
100 גר' חמאה רכה מאד
3 גבינת פילדלפיה בטמפ' החדר – אפשר בהחלט להחליף בגבינת שמנת 5% ישראלית
4 ביצים
3 כפיות תמצית וניל
קליפת לימון מגוררת או למי שאוהב קליפת תפוז
3 מיכלים שמנת חמוצה.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
במעבד מזון עם להב מתכת קוצצים את הביסקוויטים עם רבע כוס סוכר ועם החמאה עד לקבלת מחית. תבנית 22 משמנים היטב את התחתית והדפנות ומשטחים את תערובת פירורי הביסקוויטים על התחתית והדפנות. מכניסים למקרר לצינון בזמן שמכינים את המילוי.

בקערה גדולה טורפים את הביצים עם הסוכר משאירים 3 כפות סוכר בצד לציפוי , מוסיפים את גרידת הלימון והגבינה לתערובת חלקה אפשר לחסוך את עבודת השרירים ולעבוד עם מעבד מזון או מיקסר .



יוצקים את התערובת לקלתית צווננת ואופים 50 דקות או עד שהגבינה מתייצבת ומתחילה להזהיב. מוציאים מהתנור ומקררים רבע שעה לא מכבים את התנור.
עוגה ללא ציפוי
מערבבים את השמנת החמוצה עם יתרת הסוכר וכפית תמצית וניל ומורחים על העוגה שהתקררה מעט. מחזירים לתנור ל-12 דקות. מוציאים ומקררים לגמרי ולאחר מכן מכניסים למקרר ללילה לפחות.
אפשר להגיש ככה צחורה ואפשר גם להכין רוטב פירות יער חמצמץ ולטפטף מעל העוגה. טעים בשתי הצורות.

יום רביעי, 14 באפריל 2010

מתכון לחומוס של אבו חומוס

תשאלו ישראלי מהו המאכל הלאומי שלנו והוא מיד יענה "חומוס" ! למרות שזו לא בדיוק האמת, זו המציאות.
חומוס הוא מאכל ים תיכוני, שהיה כאן הרבה לפני שיהודי התפוצות החליטו לחזור לארץ. מכוון שהוא כל כך טעים החומוס אומץ על ידי הישראלים והפך להיות עד מהרה אחד המאכלים היותר מזוהים עם ישראליות.
אחי הצעיר, יוחי, מכין את החומוס הכי טעים בארץ ולכן אני מפנה לו את הדרך ומאפשרת לו להשתלט לי על המטבח ולהכין לנו חומוס. כשאני שואלת אותו מה הכי חשוב בחומוס אז הוא מחייך ועונה לי "הטחינה" (?!) ואחרי פאוזה קצרה " הפרטים הקטנים... הרי את יודעת מי מצוי בהם" אבל לפני העבודה, כרגיל, כמה דברים על החומוס שלא כולם יודעים:

יש 22 סוגים שונים של צמח החומוס ואומרים שההבדל בין ממרח חומוס אחד לשני נובע מהשוני בגרגרים בהם משתמשים.
החומוס עשיר בסידן, ויטמינים, ברזל, חלבונים וסיבים תזונתיים (אם עשיתם אותו לבד ולא קניתם תעשייתי).
בעברית, שמו של החומוס הוא חימצה.
החומוס היה ידוע כבר בימי התנ"ך – כאשר בועז מזמין את רות המואביה לאכול איתם הוא אומר לה כך: "ואכלת מן הלחם וטבלת פיתך בחומץ" ובחומץ הכוונה היא לחימצה.
ברומא העתיקה נהגו למכור גרגרי חומוס מטוגן לפני הכניסה למשחקי הגלדיאטורים ממש כמו שמוכרים פופקורן לפני הסרט.
אפילו הקיסר קרל הגדול במאה ה- 9 לספירה כתב בכתביו על שדות החימצה הגדולים השייכים לאחוזות המלכותיות שלו ברחבי אירופה.
אצל יהודי מזרח אירופה נהוג כאשר נולד בן, אבי היולדת, מגיש גרגרי חומוס בסעודת יום שישי הראשון הסמוך ללידה.
בימי הביניים נהגו להגיש את גרגרי החומוס או ממרח שלהם לאלו הסבלו מבעיות במערכת הכליות או ליולדות שרצו להגדיל את כמויות החלב שלהן.
ולעבודה:
500 גרם גרגירי חומוס קטן (הדס)
כוס וחצי טחינה גולמית איכותית (טחינה ירושלים, זהב, היונה, הנסיך)
1-2 שיני שום קצוץ (טרי, לא מוקפא)
חצי כפית כמון
כף וחצי מלח
כפית סודה לשתייה
בצל אחד
לימון אחד סחוט

טרם ההשרייה, בוררים את החומוס כדי לסלק גרגרים שנראים רע, ליכלוך וכל דבר שנראה שאינו קשור בחומוס ש"היתפלק" לחבילת החומוס שלנו. משרים במים קרים בקערה המכסה את הגרגרים בגובה של כ- 3 אצבעות מעל הגרגרים. כעבור שעה מערבבים את הגרגרים היטב, מסננים ומחליפים את המים. עכשיו לשים במקרר (שלא יחמיץ) ולחזור כעבור 10 עד 20 שעות. עדיף 20 שעות אבל בשום אופן לא לעבור 24 שעות של השרייה במקרה שיש לנו עיכוב כלשהו.

בתום ההשרייה מסננים ושוטפים את החומוס והישר אל הסיר. אני מעדיפה סיר כבד, יוחי טוען
שזה לא משנה. בנוסף לגרגרי החומוס נוסיף מים קרים בגובה של כ-7 אצבעות מעל גובה הגרגרים. יוחי לא אוהב לבשל במי ברז לכן מומלץ להשתמש במי תמי בר או מסננן ביתי אחר.
עכשיו לשני סודות חומוס! אחד קטן, להוסיף למים כפית סודה לשתייה כדי לרכך את הגרגרים תוך שעה וחצי של בישול. אחד גדול, נוסיף לסיר הבישול בצל קלוף אחד שיוותר עד לתום הכנת החומוס בתוך הסיר. מחממים עם מכסה על אש קטנה עד לרתיחה ומסירים את המכסה משתי סיבות. אחת, כדי שהבישול יהיה איטי מספיק ותיהיה לנו שליטה על גובה המים (יש להוסיף מים במידה וגובה המים יורד לסביבות גובה הגרגרים). השניה, כדי שהבית שלנו יתמלא בניחוח נדיר השמור לחומוסיות מהוללות ביפו ועכו. לאורך כל הבישול מקפים את הקצף שנוצר ואוספים אחר כבוד את כל הקליפות הצפות. כעבור חצי שעה, יש להוציא את הגרגרים למסננת (את המים והבצל להשאיר בסיר על האש הקטנה) לשטוף תחת מים קרים ולעסות בעדינות בידיים כדי לעודד קילוף הגרגרים. מחזירים את הגרגרים לסיר ותוך בחישה אוספים ביתר שאת את הקליפות הצפות במים. אם זה לא ברור אז נאמר את זה כך: יש להוציא מקסימום קליפות וקצף מהסיר, תוך כדי בישול.
בחלוף שעה וחצי של בישול, גרגרי החומוס יהיו מעיכים ביותר. יש לבדוק על ידי מעיכה בין שתי האצבעות. אם היא נעשית ללא מאמץ ולחומוס יש מרקם רך, אז זהו זה מוכן.


נסנן את הגרגרים מהסיר וניתן לנוזל הבישול להצטמצם בסיר עם הבצל על אש קטנה, עד שיהיה סמיך משהו, תהליך שעשוי לערוך כשעה. את הגרגרים מומלץ לקרר כחצי שעה טרם המשך עבודה.
מכניסים את הגרגרים המקוררים למעבד מזון ונותנים לו לעשות את העבודה, עד לקבלת עיסה קרמית ואחידה של חומוס גרוס.

מעבירים את העיסה לקערת עבודה ומוסיפים כוס אחת מנוזל הבישול שהצטמצם בסיר ובוחשים בנחישות עם כף מעץ (או מיקסר יד) לקבלת תערובת אחידה.

מוסיפים את המלח והטחינה ושוב בוחשים עד לקבלת תערובת אחידה, תוך כדי תוספת של עוד כחצי כוס נוזל הבישול עד לקבלת תערובת שנראית במעט יותר דלילה מחומוס כפי שהיינו רוצים אותו. החומוס יתמצק במקרר לאחר ההכנה ויהפוך סמיך יותר.
נותרו שלושה מצרכים מחוץ לתערובת: לימון סחוט, שיני השום והכמון. כאן יש להוסיף לפי הטעם ובהדרגה כל אחד מהמצרכים, לבחוש היטב ולטעום מהתערובת. כך להמשיך עד שטעם גן העדן נלחץ בין הלשון לחיך העליון. יוחי נוהג ללגום קפה שחור בין טעימה לטעימה, כדי לנטרל טעמים בפה. כך כל אחד מאיתנו יכול לתת לחומוס שלו מגע אישי. יש שלא יוסיפו דבר ויש שיכפילו את כמות הכמון, השום והלימון, זה יוצא מאוד טעים. יוחי לא עולה על הכמויות המומלצות במתכון זה. כמובן שיש מי שיגרוס את החומוס ויותיר גרגרים עדינים ויש מי שיגרוס החומוס לכדי קרם. כנראה זה מה שיפה בהכנת החומוס הביתי שהופך כל אחד מאיתנו ל"אבו חומוס" ליום אחד.


צילום: יוחי מנדיל

יום שני, 12 באפריל 2010

פלאפל ישראלי

אחי הצעיר, יוחי , המשמש גם ארט דירקטור שלי, הוא בשלן מוכשר. הולך בדרכי אחותו אם יורשה לי להיות מאד "צנועה". ההתמחות שלו היא באוכל ישראלי אותנטי. החומוס שלו יוצא דופן בטעמו ואפילו באבו גוש לא מכינים כזה חומוס טעים, אבל הפעם גולת הכותרת היא פלאפל.
קיימת תמיד רתיעה מלהכין פלאפל בבית, ויש נטייה לחשוב כי מקור הרתיעה הוא בטיגון העמוק. אז זהו, שלא. למרות הסברה הרווחת, כאשר מטגנים בשמן עמוק האוכל סופח אליו הרבה פחות שמן. את הפוטנציאל התזונתי הגלום בפלאפל גילו בתקופת הצנע, כאשר בשר היה מצרך נדיר. מנת פלאפל הפכה להיות מאד מבוקשת מפני שכדור פלאפל הוא מנת חלבון מושלמת, ובתוספת פחממות ואף ירק טרי הנה לכם ארוחה מושלמת.
לפני העבודה הנה כמה פרטים על האוכל רחוב ישראלי האולטימטיבי: התימנים והמצרים הכינו אותו עוד לפנינו. הפלאפל המצרי מוכן מפול יבש, אפונה ובורגול. התימנים והערבים הישראלים מכינים אותו מאפונה יבשה וכמובן תבלינים פטרוזיליה וכוסברה.
בעייני, הכי כייף לאכול אותו בפיתה עם המון טחינה נוזלית מעל. מי שבדיאטה – שתדעו לכם כי ארבעה כדורי פלאפל, סלט וטחינה הם ארוחת צהריים מושלמת!
ושוב תודה ליוחי שאחרי מחקר אמפירי מעמיק, פיצח את הריבוזום של הפלאפל, כפי שהוא מובא בפוסט זה.
ועכשיו לעבודה:
500 גר' חומוס קטנים
צרור פטרוזיליה
חצי צרור כוסברה
שיני שום קלופים מראש וחצי שום
כף מלח
2 כפות כמון
1 כף אבקת זרעי כוסברה
חצי כפית הל
חצי כפית צ'ילי מיובש
שמן חמניות
השרית החומוס: בקערה גדולה ורחבה מכסים את גרגרי החומוס במים קרים .המים צריכים לכסות את החומוס ולעבור אותו
בגובה של 3 אצבעות. לאחר השעה הראשונה של ההשרייה יש להחליף את המים . מאחר והימים נעשים חמים יותר עדיף להכניס את הקערה עם החומוס למקרר.השרייה של 20 עד 24 שעות תהייה מעולה. יותר מזה כבר מסתכנים בהחמצת גרגרי החומוס והחמצת המטרה של פוסט זה.

ולהכנת הפלאפל: מסננים את החומוס ממי ההשרייה. שוטפים את גרגרי החומוס תוך כדי עירבוב בעזרת הידיים ומעבירים לקערת עבודה.

במעבד מזון עם להב מתכת קוצצים עד לקבלת תערובת פירורית (גודל של קוסקוס גדול). ומעבירים לקערת עבודה. מכיוון שעלינו להשתמש במעבד מזון שוב.

התערובת פירורית מאד

מכניסים למעבד מזון את הפטרוזיליה והכוסברה (אני משתדלת ללא הגבעולים) וקוצצים עם השום ושאר התבלינים עד לקבלת מחית חלקה ירוקה. כאן אני חייבת מילה על הכוסברה: כידוע העולם נחלק לשנים, אלה שאוהבים כוסברה ואלה ששונאים כוסברה, אני שייכת לחלק השני אבל בפלאפל הכוסברה היא מצרך הכרחי.

מערבבים את המחית הירוקה עם החומוס הקצוץ דק התערובת קשה ולא מאד קאופרטיבית צריך סבלנות . אני אוהבת לערבב אותה בידיים יוחי עושה זאת בעזרת כף עץ.

ממלאים סיר בינוני עד למחציתו בשמן ומחממים על אש גבוה צריך לזכור להכניס חצי גזר לשמן . הגזר סופח אליו את כל שאריות הטיגון וכך השמן נשמר נקי לאורך כל זמן הטיגון.

כף פלפאל ניתן להשיג בחניות לציוד מטבח את שלנו קנינו בחנות "חצי חינם"

מכינים כדורים בעזרת כף פלאפל ומכניסים לשמן הרותח. אפשר להכין כדורים בטכניקת קניידלך ים תיכונית

כאשר הכדורים מקבלים גוון זהוב הם מוכנים לאכילה (שימו לב, אם הכדורים קיבלו גוון חום, סביר להניח שהם כבר יבשים מדי. לא לפחד להוציא את הפלאפל בגוון בהיר). מומלץ להכין כדור או שניים, לטעום ולבדוק אם חסר משהו. הכי טעים כשהם חמים חמים ששורפים מעט את הלשון. עשו לעצמכם טובה ואל תכינו 100 כדורים ותקפיאו או שתניחו במיקרו עד שהחבר'ה יגיעו. פלאפל מכינים – שניה לפני שאוכלים אותו ובנתיים שומרים את התערובת היקרה מפז בקופסה אטומה במקרר.

צילום: יוחי מנדיל