 |
| זה לא חו"ל, זוהי חומת עכו |
יצאנו מאוחר מהבית כי הדוקטור נחתה אמש מלוס אנג'לס ואנחנו לא בטוחים מה השעה, התחלנו להאיץ על כביש 6, כדי שיישאר לנו עוד משהו מהיום הזה בגליל המערבי.
 |
| כלא עכו |
הגענו לכיכר התותח שבעכו בערך באחת וחצי בצהריים ויאללה לכלא עכו עם סיפורים חונקים והתלהבות בלתי מוסברת של הילדים מטיול ברחבי כלא
עודנו בדרך, הזמנו מקומות באבו קריסטו ולא - אין להם עסקיות היום, למרות שזה אמצע השבוע, חול המועד ופסטיבל בעכו הן סיבות מספיק טובות למקסם הכנסות
בשלוש וחצי אחה"צ הגענו מורעבים לאבו כריסטו ישבנו שם כשעה וחצי ולא הצלחנו למקסם הנאה, החשבון היה גדול, השרות היה בינוני והאוכל היה "פסדר...". לא נורא, בצעדי ענק פיספסנו את הכניסה למנהרת הטמפלרים, כרטיסים ניתן לרכוש רק עד 17:00, למרות שהמנהרה פתוחה עד 18:00...?, נפלאות הדרכים שמתחת לאדמה.
לאות מחאה, חתרנו למגע עם דרבוקות וכאפיות בסמטאות השוק הססגוני של עכו העתיקה ולא ויתרנו על שיחות עם הרוכלים. להבדיל משווקים דומים בארץ, בעכו, הנחמדות יוצאת לקראת הפוסעים בשוק, יחד עם ריחות נעימים.
 |
| ריח התבלינים באויר וזה נפלא. |
 |
| הדוקטור מתלבטת |
יש משהו מאוד מרגיע ונטול אגרסיות בשוק הזה, חרף המתח הקיים בעיר הזו. (בעיר העתיקה בירושלים אני תמיד מרגיש את המתח הזה באוויר. בעכו היה בדיוק להיפך) יצאנו מהסמטאות בחטף וכבר אפשר היה לראות הצגת פרינג' ראשונה יוצאת לדרך ורוכלי פסטיבל עכו המזדמנים פרסו מרכולתם בדוכנים קטנים לאורך המדרחוב המוביל חזרה לכיכר התותח ולרכב שייקח אותנו לצימר המובטח.
הדוקטור כבר מתכננת פרוטוקול סוציאלי לערבי הצימר ועל כן קוראים לי לשוב לדוכן של גבינות משק נחלים להוסיף מזומן. יצאנו משם עם קילו וחצי גבינות שהחזיק מעמד שלושה ערבי חבר'ה בצימר. לפרוטוקול הזה הוספנו יין... מיד בהמשך.
בשבע בבוקר למחרת ערן ושלומי שמו פעמיהם לסעיד והביאו ארוחת בוקר, חומוס משובח עם מתקתקות של טחינה איכותית וכמו שאומרים אצלנו "בא לי טוב החומוס הזה על הבוקר", דבר שאיני מעז לעשות בשום הזדמנות אחרת.
הבוקר התארך לקציר של ביצים בלול והחגיגה הייתה גדולה.
בירור טלפוני קצר עם יקב דלתון העלה שנוכל לבקר ביקב עד לשעה 14:00. הגענו קבוצה שמחה ועליזה ב- 13:15 והביקור האחרון ליקב כבר יצא לדרך ונראה היה שכולם ביקב כבר חושבים איך לארוז את עצמם לעבר עיתוני החג והארוחות משפחתיות. לא אנחנו, יש בר טעימות לעוט עליו וכך עשינו בשארית כוחות נציגי היקב. שמענו מהם כיצד היין שלהם יעצים את טעמה של גבינת העיזים, שלא הייתה שם כדי לטעום ואיך עולים בפינו טעמי איקליפטוס, אננס, חמניות, אדמה, אור (!?) ועוד שטויות שלא היו ולא נבראו. השיא היה כשאותגרנו לטעום "מה ייננית אישה, מסוגלת להפיק מיין לבן". בדבר אחד אני בטוח, הייננית יכולה להשתפר מאוד בכל הקשור ליין לבן. למרות הבובא מעיישס, מצאנו את השירז ריזרב 2007 מעולה, וכן המירון קברנה, יינות יקרים יחסית אך איכותיים ויכולים בהחלט לסחוב ארוחה בשרית טובה. ההפתעה הייתה יין כנען (39 ש"ח) שהציג איכויות גבוהות בהרבה מיינות השולחן שניסינו לאחרונה מדרא"פ, אוסטרליה וישראל. כנען הוא יין לשתות כל יום - במחיר פרולטריון ללא בעיות עפיצות ומחלות ביקבוק ובטעם עשיר. ארזו לנו ארגז ממיטב יינות דלתון למתנה שהוספנו לו ריבת מנגו ועוד מרקחות שהדוקטור בחרה וקדימה לחפש מקום לאכול, החג תיכף נכנס לחיים והגליל תיכף נכנס לתרדמת.
זיווה הודיעה שהיא חייבת שווארמה והלפטופ שלה היה פתוח עם גלישה סלולרית בניסיונות הכוונה בלתי נלאים שועטת אלי שווארמה (מי שלא מריח כאן אכזבה מתקרבת, כנראה מצונן) הסיבוב היה גדול וטרחני, כולל עצירות לא מוסברות בחיפוש אחר השווארמה העלומה. בסוף הגענו לשווארמה במעלה פקיעין שנראתה יותר עזובה מלאס וגאס בסרט "לעזוב את לאס וגאס".
עשינו אחורה פנה וירדנו למרכז הכפר שם נכנסו למסעדה בשם "מנקושה" (זיווה:"מה לא נאכל שווארמה?" אני [ברגישות]: לאאאאאא!) הממוקמת על מרפסת ומציעה מאפים ואוכל ערבי/דרוזי אותנטי.
אכלנו כל מה שיכלנו כי דבקה בטננו לחוט שידרתנו, אבל מעל הכל בלטה מנת מנסוף - אורז לבן מעליו בשר כבש טחון מבושל עם תבלינים, שחזרה פעמיים כי לא יכולנו להפסיק. הבחנו יפה בנוכחות בהרט בתבשיל והיה מעולה.
 |
| שלושה גברים וג'קוזי |
את הערב התחלנו בג'קוזי השכונתי עם שלושה גברים נהנתנים, אשר נודעו בכינויים שלישיית "רפי פלד" שישבו וריכלו את עצמם לדעת. כנראה זה מדבק. אחרי שהילדים "תפסו עמדות שינה" עברנו לגבינות ובקבוק כנען, היה טעים ולעניין, עזים, פקורינו, רוקפור, ברי. כל אחד מצא את שלו.
הבוקר השני היה קצת יותר איטי אבל עם נחישות ורגישות הצלחנו להגיע ב- 13:00 ליחיעם שם המתין לנו עומרי ממבשלת הבירה "מלכה". בירה בעבודת יד. אסף, הבעלים של המבשלת, בחר לבלות עם משפחתו והותיר אותנו בידיו הנאמנות של עומרי שטוען שלמד הכל מאסף ונראה שהוא יודע לא מעט. אסף שעסק באלכוהול במרכז הארץ, עבר לצפון ולמרות שלא הבין דבר בייצור בירה, החליט להגשים את הרעיון הציוני ובעשר אצבעות הקים מבשלת בירה. ליטרים רבים של בירה נשפכו עד שיוצבו שלושה טעמי בירה "מלכה".
 |
| שעורה כהה ושעורה בהירה |
הכהה הזכירה לי אספרסו ארוך בלי סוכר למרות שערן נראה נהנה ממנה. האדמונית שלא הייתה לנו טעימה והבהירה שהקסימה אותי בטעמה הפרחוני וניחוח ההדרים, הוניל והלבנדר שעלו ממנה. שלומי אמר שהיא לא באה לו טוב והוא נהג במעגלים אח"כ והדוקטור נראתה ממש כעוסה על החוצפה להעלות כאלה ניחוחות מבירה. אני, על כל פנים, התאהבתי בבלונדינית. מה לעשות זה קורה לי כל פעם מחדש...
הפרויקט הבא היה שווארמה מוראד בכפר יאסיף (חייבים לזיווה חוויה מתקנת על אתמול. זהירות, עוד פעם אכזבה). הפעם הכתובת הוזנה מבעוד מועד ל- GPS וההגעה הייתה חלקה. המה-מה? בשתיים בצהריים, נותרה למוראד על השיפוד, מנה שווארמה אחת בלבד ואנחנו 12 איש... ירדנו שני רחובות והגענו לשווארמה חאזן.
השווארמה היתה יוצאת דופן ומרשימה בטעמיה ושילבה בשר טחון ורצועות עגל עם שומן כבש (לא עלינו). הסלטים היו טעימים והשרות מצוין. החשבון היה מוזר וגבוה להחריד אבל בשביל שווארמה טובה צריך לשלם (מי אמר מלכודת תיירים ולא קיבל?).
אפילו סיור עששיות במבצר יחיעם שערכנו לעת ערב לא עזר ונותרנו "מפוצצים" מהאוכל. אז חזרנו לצימרים לעוד יין דלתון וגבינות נחלים.
לארוז בבוקר זה תמיד מלחיץ שמא נשכח משהו כמו הלפ-טופ של הדוקטור או האייפון שלי או פטריק הכלב של עלמה, עימו אנו הולכים לישון כל ערב בליווי "נעים" ומנגינות לילה טוב. את היינות ארזתי בציידנית מקוררת, השארתי לגבי צ'ק על הצימר, ביקתות גב ההר בעין יעקב מעוצבות ומאובזרות היטב, מרווחות עם ג'קוזי בחדרים ובחצר, מיקום מעולה לשכן 2-3 משפחות בטיול לצפון, (לא מקבלים כרטיס אשראי) ועפנו לצפת. החום היה כבד ושום "רוחניות" לא נחה עלינו. העיר פשוט מבאסת.
 |
| כך נראה המדרחוב בצפת - עזובה! |
המדרחוב מכוער (הדוקטור:"מה אתה מדבר? פה זה לא המדרחוב! נראה לך שככה נראה מדרחוב?"), קריית האמנים בנאלית ומאכזבת (הדוקטור:"מלא יצירות שכבר ראינו אלף פעם באלף מקומות אחרים") והרוכלים והמוכרים בחנויות הפגינו בצורה קונסיסטנטית תחושה שמא מישהו מנסה להרע להם, חשדנות ונאיביות. אחר צהריימה ירדנו לראש פינה והתמקמנו במסעדת עמבורגר. מסעדה מעוצבת, יפה, טעימה עם שרות מעולה. העמ-בורגר היה מעולה, כך היו גם הפסטות לילדים, הלחם, הסלטים והקינוחים. על הקפה תדלגו (לא היה טעים) המסעדה לא זולה אבל הייתי חוזר לאכול שם בשימחה.
תוך דקותיים כבר שעטנו על כביש 90 דרומה ומשם ל-6. שעתיים וריח אזור א' עלה באפינו, מותשים ושבעים פרקנו את עצמנו ואת הילדות אל תוך סופ"ש חדש להירגע מטיול בצפון הפורח, הגליל המערבי בגירסת הצימר.
 |
| זוהי עכו, זה ממש לא חו"ל |
כתב וצילם
יוחי מנדיל
