יום שבת, 27 בפברואר 2010

ארטישוק

אני חושבת שמשפחתי היית המשפחה היחידה בגבעתיים בשנות ה-60 שאכלה ארטישוקים בפטרוזיליה ושום. הירק הקוצני הזה הפחיד את האנשים, ולכן, לדעתי, הם לא קנו אותו. אנחנו היינו קונים את כל הסחורה מהירקן ואמא שלי הייתה מכינה את המנה המפורסמת שלה – ארטישוקים בפטרוזיליה ושום בכמות מסחרית שהייתה נעלמת תוך זמן קצר. את אלו שלא בישלה, הייתה קולפת ומכניסה לתוך מיכלים בהם שרה הירק במרינדה של שום וחומץ ושמן זית אותם היינו אוכלים ככה סתם ללא בישול.
השבוע היו ארטישוקים מקסימים בשוק. קניתי כמה ובישלתי מיד, ואין צורך להבהיר שסיר מכובד נעלם מיד.
אבל לפני העבודה – סיפור אגדה:
זאוס מלך האלים שהיה ידוע בחולשתו למין היפה יצא לפגוש את אחיו פוסידון. הם נפגשו על חוף הים שם ראו נערה אשר עוסקת באיסוף צדפים. זאוס פתח מיד בחיזור נמרץ, זכה בליבה, אסף אותה אל הר האולימפוס והעניק לה מעמד של אלה. כל חיי הבטלה בקרב האלים לא ממש מצאו חן בעייני הנערה והיא ביקשה לחזור אל בית הוריה שעל חוף הים. משראתה כי בקשתה לא תזכה למענה, היא ברחה לה אל ביתם הפשוט של הוריה. על מעשה כזה זאוס לא יכול היה לעבור בשתיקה; הוא ירד אל חוף הים והפך את הבחורה לשיח קוצני מכוער – הארטישוק.
וכעת, לעניינים רציניים יותר, כלומר, לדיאטה: ב-200 גר' ארטישוק יש 60 קלוריות בלבד!
לעבודה:
4 ארטישוקים
צרור גדול של פטרוזיליה
3 שיני שום
1/2 כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור.
2 לימונים חצויים קערה גדולה מלאה מים.
כאשר מקלפים את הארטישוקים כדאי לעטות על הידיים כפפות, זאת משום שמיד כאשר הירק בא במגע עם האויר הוא משחיר, ובמגע עימו הידיים מתלכלכות בצבע שחור. כדי למנוע את השחרתם של הארטישוקים סוחטים 2 לימונים, יוצקים את המיץ לקערה גדולה, ממלאים בה מים עד חציה מים ומכניסים לתוכה את חצאי הלימונים ואחר כך את הארטישוקים.

חותכים את הארטישוק הקלוף לחצי, מנקים מתוכו את השערות וחותכים אותו לפרוסות לא דקות.
במעבד מזון קוצצים את הפטרוזיליה עם השום ו1/4 כוס שמן זית.

בסיר רחב מחממים את יתרת שמן הזית, מכניסים את פרוסות הארטישוק, יוצקים מעל את הפטרוזיליה הקצוצה ומערבבים היטב. מוסיפים מים עד כמעט שמכסים את הירק ומבשלים על אש קטנה במשך כמעט שעתיים עד לריכוך מוחלט. מוסיפים פלפל שחור ומלח לפי הטעם. אפשר לאכול גם קר.

יום שלישי, 23 בפברואר 2010

עוגיות שוקולד צ'יפס


אני אוהבת לאפות את העוגיות האלה בעיקר בזכות הריח נפלא הממלא את הבית בעת אפייתן, ולא פעם נאלצתי להגן עליהן בגופי כדי שלא יאכלו עוד לפני שהגיעו אל קופסת העוגיות.
אני מוצאת את עצמי פעם אחר פעם מכינה כמויות כפולות ומכופלות כדי שיהיה מספיק להביא לכיתה וגם לבסיס בצבא, אבל לפני המתכון הנה פיסת רכילות:
כמו רוב סיפורי ההצלחה במטבח, גם עוגיות השוקולד צ'יפס הידועות נולדו מתוך שלומיאליות של הטבח. העוגיות הנימוחות, מלאות ברסיסי השוקולד, הן סיפור הצלחה שנולד מתוך תיכנון לקוי:
אנחנו מדברים על שנות השפל בארה"ב שנות ה-30. רות וויקפילד, אישה צעירה מלאת בטחון עצמי ומודעות פמיניסטית סיימה את בית הספר הגבוה לכלכלת בית, ודרבנה את בעלה לרכוש פונדק בעיירה קטנה בשם וויטמן בין העיר בוסטון לברדפורד. וויקפילד הייתה אחראית על המטבח, ובעלה על כל השאר. שמה של רות וויקפילד ושל האכסניה שלה הלך לפניה, בעיקר בזכות עוגיות החמאה הנודעות שלה שמשכו מבקרים רבים במהלך כל ימות השנה. עוגיות החמאה הכילו אבקת קקאו והוגשו לצד משקה קקאו חם. בוקר אחד רות נכנסה למטבח, הפשילה את שרווליה, שינסה מותניה והתכוננה לעבודה, אבל למרבה הצער לא היה קקאו במזווה.
כמו כל טבחית רות ידעה כי תושיה היא שם המשחק; נמצאו כמה חפיסות שוקולד של נסטלה במזווה, הן נקצצו לקוביות קטנות והוכנסו לתערובת העוגיות שפשוט נחטפו. לא עבר זמן רב והמתכון פורסם בעיתון המקומי של בוסטון, ובעקבות כך גרף מכירת השוקולד באזור בוסטון עלה פלאים. חברת נסטלה בדקה ומצאה את הסיבה העיקרית לכך ומיד הציעה עסקה מפתה לגברת וויקפילד – אספקת שוקולד שוטפת לכל החיים תמורת אפשרות של פרסום המתכון על גבי שקיות השוקולד צ'יפס.
לעבודה:
250 גר' חמאה בטמפ' החדר
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר חום
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
21/2 כוסות קמח
1 כפית אבקת סודה לשתיה
300 גר' שוקולד צ'יפס מריר
150 גר' שוקולד צ'יפס לבן
מחממים תנור לחום של 180 מעלות.
מקציפים את החמאה עם הסוכר, מוסיפים את תמצית הוניל מוסיפים את הביצים ומקציפים עד שהן נבלעות בתערובת.
בקערה נפרדת מערבבים בעזרת מזלג את הקמח עם הסודה לשתיה, מוסיפים אותם לתערובת החמאה. ממשיכים בערבוב ומוסיפים את השוקולד.
פורסים ניילון נצמד על משטח עבודה. יוצקים את התערובת ויוצרים צורת גליל מאורך. אורזים את הגליל בניילון הנצמד ומכניסים למקפיא למשך שעה. מוציאים את הגליל מהמקפיא ופורסים בעזרת סכין חד פרוסות בעובי של 1 ס"מ.
מסדרים את הפרוסות על תבנית אפיה שרופדה מבעוד מועד בנייר אפיה. את הפרוסות יש לסדר במרווחים של 1.5 ס"מ אחת מהשנייה. אופים במשך 10 דקות (אם אתם מעדיפים את העוגיות שלכם רכות ונימוחות, כמובן). כאשר מוציאים אותן מהתנור הן עדין רכות למגע ויש להמתין שהן תתקררנה ותתקשינה מעט ורק אז להפריד מהתבנית. את העוגיות יש לשמור בכלי אטום.

יום שבת, 20 בפברואר 2010

לחם בסיר יציקת ברזל

המילה לחם מיד מעלה בזיכרוננו ניחוח של בית, חום, אהבה ונחמה. כהוכחה לכך שלא מדובר אך ורק בעולם האסוציאציות שלי אביא את הדוגמא הבאה – המילה ,COMPANION שמשמעותה חבר מגיעה הישר מלטינית COM = עם, PANIS = לחם, כלומר "עם זה שאתה חולק את הלחם".

לחם הוא מזון כל כך בסיסי, שקשה לדמיין את החיים בלעדיו, אבל הוא לא תמיד היה בסביבה אלא הומצא מתישהו. הנה קצת היסטוריה אודותיו:
עוד משחר הציוויליזציה הלחם שימש כמזון בסיסי לאדם. חבורות הציידים-לקטים נהגו לאכול דגנים שמצאו במהלך חיפושיהם אחר המזון. דגנים חיים קשים לעיכול, ולכן הם פיתחו שיטות שונות לקליית הדגנים. לאחר הקלייה הם עירבו אותם עם נוזל ויבשו את התערובת בשמש. זה היה הלחם הראשון שהומצא בתקופת האבן החדשה.
היוונים הגישו תערובת לחם ללא אפיה כמנחה לאלים. התערובת הכילה קמח, יין ושמן. למנחה הזו הם קראו בשם פסאדיסטה
(PSADISTA). הרומאים לעומתם, במנהג יותר אגרסיבי, נהגו לשבור על ראש הכלה ביום חתונתה לחם אפוי כאות לפריון.
בימי הביניים הלחם סימל את מעמדו של האדם; ככל שהלחם היה בהיר יותר – מקמח לבן ומעובד – כך היה יקר יותר. היום התהפכו היוצרות – לחם כהה הוא יקר יותר ומוערך יותר וברור וידוע שמרכיביו התזונתיים רבים יותר מזה הלבן.
את הלחם הראשון שלי אפיתי ביום חורפי ומושלג בעיר שיקאגו לפני כ-18 שנה, ומאז אפיתי המון לחמים לחמניות ומיני עוגות ועוגיות שעוד נדון בהם הרבה, אך אלו יחכו לתורם. מאז לא הפסקתי לאפות לחמים ולחמניות, ועם הזמן אחשוף כאן בפניכם את המתכונים והסיפורים שלהם.
החלטתי להתחיל עם לחם שמאד קל להכין, אך אליה וקוץ בה: בשביל לאפות את הלחם הזה חייבים להשתמש בסיר יציקת ברזל המסוגל להכיל בין 4-5 ליטר (בעייני, סיר יציקת ברזל הוא סיר הכרחי במטבח אבל על ציוד הכרחי במטבח בפעם אחרת).
את הלחם המדובר פיתח אמריקאי בשם ג'ים להיי ממאפית סאליבן. העיקרון מאד פשוט, כמעט ואין לישה, זמן ההתפחה מאד ארוך וכמובן כמו שכבר ציינו – סיר ברזל לוהט.

במקור המוצרים הם קמח לבן, מעט שמרים מלח ומים. אני עבדתי על שילוב של קמח לבן עם קמח שיפון מלא והוספתי שמן זית, שלדעתי מעניק ללחם מימד נוסף. מלח כלל לא הוספתי אלא פיזרתי מעל הבצק בסוף לפני הכנסתו לתנור. מאחר וזמן התפיחה של הבצק הוא מאד ארוך אני מכינה אותו בערב לפני שהבית הולך לישון וכך למחרת לקראת הצהריים יש כבר לחם טרי.

לעבודה:
450 גר' קמח לבן של שטיבל מס' 2
100 גר' קמח שיפון מלא של שטיבל מס' 7
20 גר' שמרים יבשים
2 כוסות מים פושרים
1/4כוס שמן זית.
מלח גס
סיר יציקת ברזל
סלסלת קש
בקערה גדולה ונוחה לעבודה מערבבים את 2 סוגי הקמח בעזרת מזלג מוסיפים את השמרים מערבבים היטב ורק אז מוסיפים את המים בזרם איטי תוך כדי עירבוב מתמיד, מניחים את המזלג בצד ועוברים לעבודה בעזרת הידיים, עד שמתקבל בצק רך ולח מאד .
לא להיבהל כך זה צריך להיות. יוצקים מעל שמן זית ומלטפים את הבצק בשמן הזית מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה ארוכה של 15 שעות בטמפ' החדר.

לאחר 15 שעות מעבירים את הבצק למשטח מקומח מאד יש לזכור שהבצק מאד לח ורך ולא ממש נוח לעבוד איתו לשים מעט למעשה זה יותר עירבוב מלישה ומעבירים לסלסלה מרופדת במגבת מקומחת היטב. מכסים במגבת לחה ומשאירים לשעה וחצי נוספות.

בינתיים מחממים את התנור ל -250 מעלות מניחים את הסיר בתנור כ-45 דקות כך שבדיוק כאשר הבצק סיים את ההתפחה השניה שלו הסיר והתנור כבר לוהטים!
מוציאים את הסיר מהתנור לא לשכוח לעטות כפפות עבודה הסיר לוהט!! מניחים את המכסה בצד, זורים קמח על הבצק והופכים אותו לסיר, מברישים שוב ביתרת שמן הזית, מפזרים מלח מכסים ומכניסים לתנור ל-40 דקות, מורידים את הטמפ' ל- 225 מעלות. לאחר 40 דקות מסירים את המכסה וממשיכים באפיה עוד כ-15 דקות .


מוציאים את הלחם מתוך הסיר ומצננים על רשת.אני אוהבת את טעם הלחם נטו ללא תוספות אבל בהחלט אפשר להוסיף לו טעמים : זיתים, בצל קצוץ, גבינת פרמזן מגוררת, תבלינים למיניהם החל מקימל ועד לרוזמרין, שומשום עם ווסבי, שומשום שחור וגם סתם כך שומשום רגיל. מי שאוהב את הלחם שלו מתוק יכול להוסיף צימוקים ואגוזים.
אוסיף רק כי באחת הפעמים אני התפחתי את הבצק רק 8 שעות כי טעיתי בחישוב הזמן שלי ולמרות זאת הלחם יצא מצוין.