אני חושבת שמשפחתי היית המשפחה היחידה בגבעתיים בשנות ה-60 שאכלה ארטישוקים בפטרוזיליה ושום. הירק הקוצני הזה הפחיד את האנשים, ולכן, לדעתי, הם לא קנו אותו. אנחנו היינו קונים את כל הסחורה מהירקן ואמא שלי הייתה מכינה את המנה המפורסמת שלה – ארטישוקים בפטרוזיליה ושום בכמות מסחרית שהייתה נעלמת תוך זמן קצר. את אלו שלא בישלה, הייתה קולפת ומכניסה לתוך מיכלים בהם שרה הירק במרינדה של שום וחומץ ושמן זית אותם היינו אוכלים ככה סתם ללא בישול.השבוע היו ארטישוקים מקסימים בשוק. קניתי כמה ובישלתי מיד, ואין צורך להבהיר שסיר מכובד נעלם מיד.
אבל לפני העבודה – סיפור אגדה:
זאוס מלך האלים שהיה ידוע בחולשתו למין היפה יצא לפגוש את אחיו פוסידון. הם נפגשו על חוף הים שם ראו נערה אשר עוסקת באיסוף צדפים. זאוס פתח מיד בחיזור נמרץ, זכה בליבה, אסף אותה אל הר האולימפוס והעניק לה מעמד של אלה. כל חיי הבטלה בקרב האלים לא ממש מצאו חן בעייני הנערה והיא ביקשה לחזור אל בית הוריה שעל חוף הים. משראתה כי בקשתה לא תזכה למענה, היא ברחה לה אל ביתם הפשוט של הוריה. על מעשה כזה זאוס לא יכול היה לעבור בשתיקה; הוא ירד אל חוף הים והפך את הבחורה לשיח קוצני מכוער – הארטישוק.
וכעת, לעניינים רציניים יותר, כלומר, לדיאטה: ב-200 גר' ארטישוק יש 60 קלוריות בלבד!
לעבודה:
4 ארטישוקים
צרור גדול של פטרוזיליה
3 שיני שום
1/2 כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור.
2 לימונים חצויים קערה גדולה מלאה מים.
כאשר מקלפים את הארטישוקים כדאי לעטות על הידיים כפפות, זאת משום שמיד כאשר הירק בא במגע עם האויר הוא משחיר, ובמגע עימו הידיים מתלכלכות בצבע שחור. כדי למנוע את השחרתם של הארטישוקים סוחטים 2 לימונים, יוצקים את המיץ לקערה גדולה, ממלאים בה מים עד חציה מים ומכניסים לתוכה את חצאי הלימונים ואחר כך את הארטישוקים.
חותכים את הארטישוק הקלוף לחצי, מנקים מתוכו את השערות וחותכים אותו לפרוסות לא דקות.
במעבד מזון קוצצים את הפטרוזיליה עם השום ו1/4 כוס שמן זית. 
בסיר רחב מחממים את יתרת שמן הזית, מכניסים את פרוסות הארטישוק, יוצקים מעל את הפטרוזיליה הקצוצה ומערבבים היטב.
מוסיפים מים עד כמעט שמכסים את הירק ומבשלים על אש קטנה במשך כמעט שעתיים עד לריכוך מוחלט. מוסיפים פלפל שחור ומלח לפי הטעם. אפשר לאכול גם קר. 

לעבודה:

מסדרים את הפרוסות על תבנית אפיה שרופדה מבעוד מועד בנייר אפיה. את הפרוסות יש לסדר במרווחים של 1.5 ס"מ אחת מהשנייה. אופים במשך 10 דקות (אם אתם מעדיפים את העוגיות שלכם רכות ונימוחות, כמובן). כאשר מוציאים אותן מהתנור הן עדין רכות למגע ויש להמתין שהן תתקררנה ותתקשינה מעט ורק אז להפריד מהתבנית. את העוגיות יש לשמור בכלי אטום. 
במקור המוצרים הם קמח לבן, מעט שמרים מלח ומים. אני עבדתי על שילוב של קמח לבן עם קמח שיפון מלא והוספתי שמן זית, שלדעתי מעניק ללחם מימד נוסף. מלח כלל לא הוספתי אלא פיזרתי מעל הבצק בסוף לפני הכנסתו לתנור. מאחר וזמן התפיחה של הבצק הוא מאד ארוך אני מכינה אותו בערב לפני שהבית הולך לישון וכך למחרת לקראת הצהריים יש כבר לחם טרי.
לא להיבהל כך זה צריך להיות. יוצקים מעל שמן זית ומלטפים את הבצק בשמן הזית מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה ארוכה של 15 שעות בטמפ' החדר.
לאחר 15 שעות מעבירים את הבצק למשטח מקומח מאד יש לזכור שהבצק מאד לח ורך ולא ממש נוח לעבוד איתו לשים מעט למעשה זה יותר עירבוב מלישה ומעבירים לסלסלה מרופדת במגבת מקומחת היטב. מכסים במגבת לחה ומשאירים לשעה וחצי נוספות.
בינתיים מחממים את התנור ל -250 מעלות מניחים את הסיר בתנור כ-45 דקות כך שבדיוק כאשר הבצק סיים את ההתפחה השניה שלו הסיר והתנור כבר לוהטים! 

אני אוהבת את טעם הלחם נטו ללא תוספות אבל בהחלט אפשר להוסיף לו טעמים : זיתים, בצל קצוץ, גבינת פרמזן מגוררת, תבלינים למיניהם החל מקימל ועד לרוזמרין, שומשום עם ווסבי, שומשום שחור וגם סתם כך שומשום רגיל. מי שאוהב את הלחם שלו מתוק יכול להוסיף צימוקים ואגוזים.