‏הצגת רשומות עם תוויות ארטישוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארטישוק. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

טיול גליל תחתון - פרק ב'


אחרי היין והכנאפה אל תוך הלילה בשיחות ברומו של קולב, הבוקר החל לאט לאט. בזה אחר זה הקצנו משנתינו וכל אחד ואחת מארבע עשר חברי המשלחת הבינלאומית שלנו, עשה את דרכו לחדר האוכל הביתי של אכסניית פאוזי עזר. הארוחה כללה מגוון פירות וירקות, זיתי נצרת טעימים, גבינות, דגנים, שתיה קלה, שתיה חמה והכל על מפות משבצות קלאסיות המונחות על שולחנות עץ.
לחדר האוכל דלת אחורית הפונה הישר אל סמטאות העיר העתיקה והשקט שליווה את ארוחת הבוקר שלנו, היה מרגיע ונעים. זהו צריך לארוז ולצאת לדרך.

המזוודות בכלי הרכב ואנחנו כבר בצעדים מדודים בינות סמטאות השוק. אנחנו אוהבים את השוק הערבי וכבר מתורגלים היטב בבחירת כאפיות צבעוניות, כובעים, צעצועים לבנות, תבלינים מדהימים ושאר אוצרות. השוק של נצרת לא גדול אבל נעים לטיול. חנות התבלינים מרשימה בניחוח ויש בה הכל מכל וכל. עלי הגפן פרוסים על מחצלת העלו בי מחשבות זדוניות על ממולאים מוחמצים, הקצב האמיץ תלה את נתחי הבשר ממש במעבר באי השוק.

החום הכבד וצום הרמאדן זימנו לנו שוק שקט ורגוע עם קבוצת רוכלים הסובלים בשקט בחום הקופח. יצאנו מהשוק הלוהט עם חיוך על הפנים ושקיות בידיים מן המיטב שהדוקטור והמאסטרנטיות שלה (בנותי בנות השש) מיצו בחווית השופינג אין דה-מרקט.




אלו לא גבינות כפי שניתן לחשוב אלא מרציפן!

כעבור 50 דקות עם שתי טעויות בדרך, אחת שלי, אחת של הג'י.פי.אס. הגענו לכפר תבור שם מרכז המבקרים של יקב תבור היה סגור ואנחנו שבעי יקבים ומרכזי מבקרים, שמחנו לדלג על מסע השיווק האגרסיבי המוצע במרכזי מבקרים ביקבי ישראל. צמוד ליקב, נמצא מוזיאון המרציפן שהבטיח חוויה לילדים (הרי בשביל זה באנו, לא?) המוזיאון הוא בעצם חנות מרציפן ומוצרי שקדים, בגודל של מכולת גדולה הנמצאת בין מסדרון רחב המוביל לבית המלאכה של המרציפן. לבית חדר אחורי שבו ניתן להושיב כ-50 ילדים לעבודת יצירה בעיצוב מרציפן ושוקולד. המסדרון הרחב המוביל לבית המלאכה של המרציפן, הוא בעצם מוזיאון המרציפן ובתוך תאי זכוכית לאורך המסדרון, מונחות יצירות מרציפן מרשימות. הביקור כלל גם צפיה בסרט באורך 9 דקות על תולדות המרציפן והמוזיאון. החוויה חמודה והילדים נהנו, בעיקר ממאמצי העיצוב שהשקענו בעבודות היצירה בבצק מרציפן – חוויה דביקה ביותר!
אנחנו עייפים וצריך לאגור כוחות לערב, דיון קצר הביא החלטה: נוסעים לזיכרון. בדרך הדוקטור גולשת באייפד וקוראת שבזכרון יעקב, רוב המסעדות, אינן שומרות על קונסיסטנטיות באיכות המנות המוגשות. כל הביקורות, המליצו להגיע למסעדה בשם "נשיקה" שם הזהירו מפני השירות אך כתבו כי האוכל מעולה. זיכרון יפה והמדרחוב מלא קסם. הנוף משובב נפש ויש תחושת אוירה שינקינאית עם נאיביות ירושלמית בנוף גלילי. ממש פיוז'ן.

מסעדת נשיקה מעוצבת יפה להפליא, השירות היה מצוין כמו גם הקפה והקינוחים. החברה מסביב לא הותירה ספק כי מדובר במסעדה יוקרתית. החשבון היה בהתאם האוכל ממש לא. חבל.


לא נתנו לאכזבה להשתלט עלינו. אנחנו ממהרים ונרגשים לרדת מזיכרון יעקב 15 דקות נסיעה אל אמפי שוני שהוא מקום מלא קסם עם במה יפה. על הבמה עלה אברהם טל עם להקתו ונתן לנו מופע מהוקצע, מדויק ומרגש כאחד. טל בקולו יוצא הדופן, במוסיקאליות שלו והאישיות הרוחנית, טורף את הבמה ומערבב לקהל את הראש עם הבטן. כרטיס למופע עלה 130 ₪ למבוגר ו- 130 ₪ לילד, היה שווה כל גרוש.
היה זה סוף מרגש למסע בין יומיים לגליל התחתון. הבנו, עם כל האורבאניות שלנו, זו כבר שנה שניה שזה קורה לנו. אנחנו אוהבים את הדרום אהבה גדולה אך מחוברים לגליל בנשמה.

יום שבת, 27 בפברואר 2010

ארטישוק

אני חושבת שמשפחתי היית המשפחה היחידה בגבעתיים בשנות ה-60 שאכלה ארטישוקים בפטרוזיליה ושום. הירק הקוצני הזה הפחיד את האנשים, ולכן, לדעתי, הם לא קנו אותו. אנחנו היינו קונים את כל הסחורה מהירקן ואמא שלי הייתה מכינה את המנה המפורסמת שלה – ארטישוקים בפטרוזיליה ושום בכמות מסחרית שהייתה נעלמת תוך זמן קצר. את אלו שלא בישלה, הייתה קולפת ומכניסה לתוך מיכלים בהם שרה הירק במרינדה של שום וחומץ ושמן זית אותם היינו אוכלים ככה סתם ללא בישול.
השבוע היו ארטישוקים מקסימים בשוק. קניתי כמה ובישלתי מיד, ואין צורך להבהיר שסיר מכובד נעלם מיד.
אבל לפני העבודה – סיפור אגדה:
זאוס מלך האלים שהיה ידוע בחולשתו למין היפה יצא לפגוש את אחיו פוסידון. הם נפגשו על חוף הים שם ראו נערה אשר עוסקת באיסוף צדפים. זאוס פתח מיד בחיזור נמרץ, זכה בליבה, אסף אותה אל הר האולימפוס והעניק לה מעמד של אלה. כל חיי הבטלה בקרב האלים לא ממש מצאו חן בעייני הנערה והיא ביקשה לחזור אל בית הוריה שעל חוף הים. משראתה כי בקשתה לא תזכה למענה, היא ברחה לה אל ביתם הפשוט של הוריה. על מעשה כזה זאוס לא יכול היה לעבור בשתיקה; הוא ירד אל חוף הים והפך את הבחורה לשיח קוצני מכוער – הארטישוק.
וכעת, לעניינים רציניים יותר, כלומר, לדיאטה: ב-200 גר' ארטישוק יש 60 קלוריות בלבד!
לעבודה:
4 ארטישוקים
צרור גדול של פטרוזיליה
3 שיני שום
1/2 כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור.
2 לימונים חצויים קערה גדולה מלאה מים.
כאשר מקלפים את הארטישוקים כדאי לעטות על הידיים כפפות, זאת משום שמיד כאשר הירק בא במגע עם האויר הוא משחיר, ובמגע עימו הידיים מתלכלכות בצבע שחור. כדי למנוע את השחרתם של הארטישוקים סוחטים 2 לימונים, יוצקים את המיץ לקערה גדולה, ממלאים בה מים עד חציה מים ומכניסים לתוכה את חצאי הלימונים ואחר כך את הארטישוקים.

חותכים את הארטישוק הקלוף לחצי, מנקים מתוכו את השערות וחותכים אותו לפרוסות לא דקות.
במעבד מזון קוצצים את הפטרוזיליה עם השום ו1/4 כוס שמן זית.

בסיר רחב מחממים את יתרת שמן הזית, מכניסים את פרוסות הארטישוק, יוצקים מעל את הפטרוזיליה הקצוצה ומערבבים היטב. מוסיפים מים עד כמעט שמכסים את הירק ומבשלים על אש קטנה במשך כמעט שעתיים עד לריכוך מוחלט. מוסיפים פלפל שחור ומלח לפי הטעם. אפשר לאכול גם קר.