‏הצגת רשומות עם תוויות קמח לחם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קמח לחם. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 במאי 2010

לחמניות קטנות ומופלאות

לחמנייה עם שוקו, זה הזיכרון שלי מהקייטנה האחרונה בה הייתי בהיותי בת 10 או 11. הקייטנה התקיימה בגן "עליה שניה" בגבעתיים. בניגוד לקייטנות הייחודיות היום, לקייטנה שלנו לא היה נושא מיוחד ולא היו אטרקציות יוצאות דופן; במהלך היום עשינו עבודות יצירה ופעם בשבוע היינו יוצאים לבריכה. אבל החלק שנחרט בזכרוני באופן המוחשי ביותר הוא שבכל יום בשעה 10.00 חילקו לנו לחמנייה קטנה ועגולה ושקית שוקו ובשבילי היה מדובר בחידוש יוצא דופן. מיותר לציין כי את טעמה של הלחמנייה אני זוכרת עד היום.
הנה הקיץ מגיע, ואמנם קייטנות הן כבר לא בלקסיקון המשפחתי שלנו, אבל לחמניות דווקא כן. המתכון הזה הוא מאד קל ופשוט להכנה ואפשר להכין אותו בזמן קצר, זאת בזכות שזמן התפיחה אינו ארוך.
אבל לפני האפייה, כתמיד, הנה כמה דברים קטנים שלא כולם יודעים:
לחמניות באיטקלית נקראות ג'בטה (CIABETTA) אשר איתן מכינים פניני (PANINI) - סנדוויצ'ים מופלאים.
בדנמרק ובנורווגיה קוראים להן RUNDSTYKKER שבתרגום חופשי משמעות המילה היא חתיכות עגולות.
הנה לפניכם מתכון ללחמניות קטנות ומופלאות. אפשר לפזר מעליהן פרג, שומשום, מלח גס, קצח , שומשום עם ווסבי, או סתם למרוח חמאה ולאפות. זהירות, זה ממכר!

ולעבודה:
31/2 כוסות קמח לחם
1/4 כוס סוכר
1/2 שקית שמרית
1/2 כפית מלח
100 גר' חמאה רכה מאד ועוד מעט חמאה מומסת למריחה בסוף התהליך.
2/3 כוס מים פושרים
1 ביצה טרופה
במיקסר עם וו לישה מערבבים את 1 כוס קמח השמרים והסוכר, בהדרגה מוסיפים את החמאה וממשיכים בעירבוב עד שמתקבלת תערובת פירורית, מוסיפים את המים בזרם דק וקבוע תוך כדי עירבוב בוו הלישה, מדי פעם צריך בעזרת מרית להוריד תערובת מדפנות הכלי.

מוסיפים את הביצה הטרופה וממשיכים בעירבוב. מגבירים את קצב סיבוב וו הלישה ומוסיפים את יתרת הקמח 1/4 כוס בכל פעם. יש מדי פעם להוריד את הבצק מדפנות הכלי בעזרת מרית ולהמשיך בלישה.
ממשיכים בלישה עד שמתקבל בצק חלק וגמיש מעט דביק.
מכסים את הכלי בניילון נצמד ומשאירים במשך 10 דקות.
על משטח מקומח מחלקים את הבצק לשלושה חלקים, כל חלק חותכים שוב ל-6 חלקים שווים מהם יוצרים כדורים קטנים,
(מי שאוהב לחמניות יותר גדולות כמובן יחלק את הבצק לפחות חלקים).

משמנים תבנית אפיה בחמאה מניחים את הלחמניות במרחק של 3 ס"מ אחת מהשניה מכסים במגבת מטבח נקיה למשך שעה וחצי או עד שגודלן מכפיל עצמו.
מחממים תנור לחום של 220 מעלות. ואופים במשך 12-15 דקות עד שמזהיבות.

מיד לאחר שמוציאים מהתנור מברישים בחמאה מומסת ומפזרים מעל מלח גס.

כן למרות המלח הגס אפשר עם ריבה תוצרת בית זה פשוט נפלא!

יום שלישי, 16 במרץ 2010

לחם סודה אירי לכבוד יום סנט פטריק

היום אקדיש את הרשומה לאירלנד שחוגגת את יום פטריק הקדוש . אני עצמי מעולם לא הייתי באירלנד, אבל אני מקווה שיום אחד עוד אגיע לשם. את האיריים פגשתי דווקא בשיקאגו, בא ביליתי כמעט שנתיים מחיי. העיר מלאה במהגרים איריים חביבים, וב-17 למרץ העיר הייתה נכנסת למצור מוחלט בעקבות מצעד ענק שצעד מצד אחד של העיר אל צידה השני. הקור היה מקפיא אך המצעד של לובשי בגדים מסורתיים איריים, בעלי שיער ירוק ואיפור ירוק לא פסק מלצעוד.

לכבוד יום פטריק הקדוש הבאתי לכם היום את לחם הסודה האירי. לכל משפחה יש את הלחם שלה, יש כאלה המכניסים צימוקים, יש כאלה המפזרים זרעי קימל ויש כאלה המכניסים גם וגם וכמובן שיש כאלה המתעלמים לגמרי מהצימוקים והקימל. אני מעדיפה את הצימוקים לכן הלחם שלי הוא ללא קימל אבל עם הרבה צימוקים.

ולעבודה:
41/2 כוסות קמח
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
1 כפית אבקת סודה לשתיה
100 גר' חמאה
1 כוס צימוקים
1 ביצה טרופה
13/4 כוס רוויון
מחממים תנור ל – 200 מעלות.
בקערה מערבבים קמח, סוכר, מלח, ואבקת סודה לשתיה.
מוסיפים את החמאה ומערבבים בעזרת קצות האצבעות עד שמתקבלת תערובת פירורית , מוסיפים את הצימוקים.
יוצרים גומה במרכז התערובת מוסיפים את הביצה ואת הריוויון, מערבבים בעזרת כף עץ עד שמתקבל בצק רך ומעט לח.
מעבירים את הבצק למשטח מקומח יוצרים צורת עיגול, משמנים תבנית עגולה ומעבירים את הבצק אל התבנית. בעזרת סכין יוצרים את האות X על פני הבצק .


מכניסים לתנור למשך 35 עד 45 דקות בעזרת קיסם אפשר לבדוק אם הלחם אפוי . אם פני הבצק משחימים מהר מדי אפשר לכסות בנייר אלומיניום.
כאשר הלחם מוכן מוצאים את התבנית מהתנור ומניחים למשך 15 דקות ורק לאחר מכן מוציאים את הלחם לקרור על הרשת.
מי שאוהב קימל מוזמן לפזר קימל בתחתית התבנית.

מומלץ מאד לארוחת בוקר.

יום ראשון, 7 במרץ 2010

פיצה

המסעדות באיטליה מגישות פיצה בד"כ רק בערב. אני לא יודעת מה הסיבה לכך אבל זו עובדה שגילית לראשונה בטיול המשפחתי המפורסם שלנו לאיטליה. רצינו לאכול פיצה לצהריים והאיטלקים הביעו זעזוע עמוק מעצם האפשרות של אכילת פיצה בצהריים.
דבר אחד נוסף למדתי באותו מעמד: לא שותים יין עם פיצה! את הפיצה מלווה כוס בירה ענקית וצוננת. גם לזה אין הסבר מדעי מדויק אבל שוב, מדובר בחוק ברזל שאוי לאיטלקי שמפר אותו.
למרות כל אלו, כמו מורדת טובה החלטתי לשבת להכין פיצה דווקא לצהריים – כי ככה אני רוצה! ואולי אפילו גם להגיש לידה קווה או יין לבן ולא בירה, נראה עד כמה אני שרויה במצב רוח מרדני.
אבל לפני העבודה יש סיפור רכילות קטן:
המלכה האיטלקיה מרגריטה נהגה לבקר באופן סדיר את נתיניה בכל רחבי איטליה. בשנת 1889 היא ביקרה בנפולי וכמו כל מלכה פופולרית (ראה ערך דיאנה) היא ביקשה לטעום מהאוכל המקומי, מן לחם שטוח שהאנשים אוכלים בהליכה ברחוב. הטבח האישי שלה לא היה מורגל בבישול פשוט ולכן נקרא אל הדגל הטבח המקומי, בחור בשם רפאל אספוזיטו. מר אספוזיטו הכין פיצה מפוארת בצבעי הדגל האיטלקי בעזרת רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה, והרבה בזיליקום, וכך נולדה מנת הפיצה מרגריטה המפורסמת.
ועכשיו לעבודה:
מלבד מצרכים לפיצה רצוי ואף כדאי שתהיה אבן שמוט לוהטת בתנור ורשת לאפיית פיצה.
לבצק
1 קג' קמח שטיבל מס' 2
1 שקית שמרית
2 כוסות מים פושרים
1/2 כף סוכר
1/8 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית.
הכמות היא לשתי פיצות משפחתיות.
לרוטב
1 מיכל רסק עגבניות
1/4 כוס מים
1 כפית אורגנו
פלפל שחור
מעט פלפל צ'ילי
גבינת מוצרלה
עלי בזיליקום.
1 כוס שמן זית
מחממים תנור ל – 200 מעלות ולמי שיש אבן שמוט הרי זה משובח , מחממים את התנור עם אבן השמוט, האבן צריכה להיות לוהטת כאשר מניחים עליה את הפיצה. אני מניחה את הבצק על רשת לאפית פיצה משומנת ואותה אני מניחה על אבן השמוט.
בקערה קטנה ממיסים את השמרים ב-4 כפות מים פושרים מוסיפים 3 כפות קמח ואת הסוכר ומערבבים. מניחים למשך 15 דקות.
במיקסר עם וו גיטרה מערבבים את הקמח ותערובת השמרים ומוסיפים את יתרת המים בהדרגה עד שנוצר בצק גמיש לעיתים הקמח מבקש עוד מים לעיתים מסתפק אפילו בפחות. עוברים ללישה ידנית במשך 7 דקות לפחות. מחזירים לקערה יוצקים את שמן זית מעל הבצק מסובבים את הבצק כך שכל הצדדים יצופו בשמן מכסים בניילון נצמד למשך שעה וחצי או עד שהבצק יכפיל את נפחו. לאחר שעה וחצי מניחים על משטח מרופד בקמח ומעבדים שוב בעזרת הידיים במשך כ – 5 דקות. מניחים לעוד 20 – 30 דקות. ומכינים את הרוטב.

בסיר קטן מחממים 4 כפות שמן זית עם רסק העגבניות והתבלינים תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את המים מביאים לרתיחה עדינה ומורידים מהאש.
מרדדים את הבצק לעובי של 1 ס"מ אני משתמשת במערוך ואני מודה ומתוודה : אני לא יודעת להקפיץ את הבצק באוויר כמו האופים האיטלקיים.
מניחים את הבצק על רשת האפייה המשומנת, בעזרת מברשת מברישים את הבצק בשמן, מורחים מעל את הרוטב מפזרים מוצרלה ועלי בזיליקום ומתיזים עוד קצת שמן זית.

15 דקות או עד שהשוליים זהובים זה סימן שהפיצה מוכנה.
10 – 15 דקות והפיצה מוכנה.

יום שבת, 20 בפברואר 2010

לחם בסיר יציקת ברזל

המילה לחם מיד מעלה בזיכרוננו ניחוח של בית, חום, אהבה ונחמה. כהוכחה לכך שלא מדובר אך ורק בעולם האסוציאציות שלי אביא את הדוגמא הבאה – המילה ,COMPANION שמשמעותה חבר מגיעה הישר מלטינית COM = עם, PANIS = לחם, כלומר "עם זה שאתה חולק את הלחם".

לחם הוא מזון כל כך בסיסי, שקשה לדמיין את החיים בלעדיו, אבל הוא לא תמיד היה בסביבה אלא הומצא מתישהו. הנה קצת היסטוריה אודותיו:
עוד משחר הציוויליזציה הלחם שימש כמזון בסיסי לאדם. חבורות הציידים-לקטים נהגו לאכול דגנים שמצאו במהלך חיפושיהם אחר המזון. דגנים חיים קשים לעיכול, ולכן הם פיתחו שיטות שונות לקליית הדגנים. לאחר הקלייה הם עירבו אותם עם נוזל ויבשו את התערובת בשמש. זה היה הלחם הראשון שהומצא בתקופת האבן החדשה.
היוונים הגישו תערובת לחם ללא אפיה כמנחה לאלים. התערובת הכילה קמח, יין ושמן. למנחה הזו הם קראו בשם פסאדיסטה
(PSADISTA). הרומאים לעומתם, במנהג יותר אגרסיבי, נהגו לשבור על ראש הכלה ביום חתונתה לחם אפוי כאות לפריון.
בימי הביניים הלחם סימל את מעמדו של האדם; ככל שהלחם היה בהיר יותר – מקמח לבן ומעובד – כך היה יקר יותר. היום התהפכו היוצרות – לחם כהה הוא יקר יותר ומוערך יותר וברור וידוע שמרכיביו התזונתיים רבים יותר מזה הלבן.
את הלחם הראשון שלי אפיתי ביום חורפי ומושלג בעיר שיקאגו לפני כ-18 שנה, ומאז אפיתי המון לחמים לחמניות ומיני עוגות ועוגיות שעוד נדון בהם הרבה, אך אלו יחכו לתורם. מאז לא הפסקתי לאפות לחמים ולחמניות, ועם הזמן אחשוף כאן בפניכם את המתכונים והסיפורים שלהם.
החלטתי להתחיל עם לחם שמאד קל להכין, אך אליה וקוץ בה: בשביל לאפות את הלחם הזה חייבים להשתמש בסיר יציקת ברזל המסוגל להכיל בין 4-5 ליטר (בעייני, סיר יציקת ברזל הוא סיר הכרחי במטבח אבל על ציוד הכרחי במטבח בפעם אחרת).
את הלחם המדובר פיתח אמריקאי בשם ג'ים להיי ממאפית סאליבן. העיקרון מאד פשוט, כמעט ואין לישה, זמן ההתפחה מאד ארוך וכמובן כמו שכבר ציינו – סיר ברזל לוהט.

במקור המוצרים הם קמח לבן, מעט שמרים מלח ומים. אני עבדתי על שילוב של קמח לבן עם קמח שיפון מלא והוספתי שמן זית, שלדעתי מעניק ללחם מימד נוסף. מלח כלל לא הוספתי אלא פיזרתי מעל הבצק בסוף לפני הכנסתו לתנור. מאחר וזמן התפיחה של הבצק הוא מאד ארוך אני מכינה אותו בערב לפני שהבית הולך לישון וכך למחרת לקראת הצהריים יש כבר לחם טרי.

לעבודה:
450 גר' קמח לבן של שטיבל מס' 2
100 גר' קמח שיפון מלא של שטיבל מס' 7
20 גר' שמרים יבשים
2 כוסות מים פושרים
1/4כוס שמן זית.
מלח גס
סיר יציקת ברזל
סלסלת קש
בקערה גדולה ונוחה לעבודה מערבבים את 2 סוגי הקמח בעזרת מזלג מוסיפים את השמרים מערבבים היטב ורק אז מוסיפים את המים בזרם איטי תוך כדי עירבוב מתמיד, מניחים את המזלג בצד ועוברים לעבודה בעזרת הידיים, עד שמתקבל בצק רך ולח מאד .
לא להיבהל כך זה צריך להיות. יוצקים מעל שמן זית ומלטפים את הבצק בשמן הזית מכסים בניילון נצמד ומניחים לתפיחה ארוכה של 15 שעות בטמפ' החדר.

לאחר 15 שעות מעבירים את הבצק למשטח מקומח מאד יש לזכור שהבצק מאד לח ורך ולא ממש נוח לעבוד איתו לשים מעט למעשה זה יותר עירבוב מלישה ומעבירים לסלסלה מרופדת במגבת מקומחת היטב. מכסים במגבת לחה ומשאירים לשעה וחצי נוספות.

בינתיים מחממים את התנור ל -250 מעלות מניחים את הסיר בתנור כ-45 דקות כך שבדיוק כאשר הבצק סיים את ההתפחה השניה שלו הסיר והתנור כבר לוהטים!
מוציאים את הסיר מהתנור לא לשכוח לעטות כפפות עבודה הסיר לוהט!! מניחים את המכסה בצד, זורים קמח על הבצק והופכים אותו לסיר, מברישים שוב ביתרת שמן הזית, מפזרים מלח מכסים ומכניסים לתנור ל-40 דקות, מורידים את הטמפ' ל- 225 מעלות. לאחר 40 דקות מסירים את המכסה וממשיכים באפיה עוד כ-15 דקות .


מוציאים את הלחם מתוך הסיר ומצננים על רשת.אני אוהבת את טעם הלחם נטו ללא תוספות אבל בהחלט אפשר להוסיף לו טעמים : זיתים, בצל קצוץ, גבינת פרמזן מגוררת, תבלינים למיניהם החל מקימל ועד לרוזמרין, שומשום עם ווסבי, שומשום שחור וגם סתם כך שומשום רגיל. מי שאוהב את הלחם שלו מתוק יכול להוסיף צימוקים ואגוזים.
אוסיף רק כי באחת הפעמים אני התפחתי את הבצק רק 8 שעות כי טעיתי בחישוב הזמן שלי ולמרות זאת הלחם יצא מצוין.