פרק ב' ובו יסופר על רכבת לילה "מפוארת" לXIAN וחצילים נוסח סצ'ואן - eggplant schezwan

הבטיחו לנו נסיעה ברכבת לילה כדי לחסוך מלון וזמן. נסעתי די הרבה בחיי ברכבות באירופה, ובעצם כל אחת מאיתנו בקבוצה נסעה כבר נסיעות ארוכות ברכבת אם זה באירופה או בארה"ב. ברגע ששמענו שזו רכבת מפוארת דימינו לעצמנו מינימום את ה"אוריינט אקספרס" מסיפוריה של אגטה כריסטי ומיד תיכננו מה נלבש לנסיעה או לחילופין מה נזמין בקרון המסעדה, ראינו לנגד עיננו דיילים סיניים לבושי מדים עוטים לידיהם כפפות לבנות ומגישים לנו משקאות לפני ארוחת הערב. לאכזבתנו הרבה, כל זה היה אך ורק בדמיוננו המפותח. הגענו לתחנת רכבת עצומה והומה בת עשרות רציפים בקומות שונות, ונדמה היה שאנשים הלכו ממש אחד על השני ולא אחד ליד השני. העמסנו את המזוודות שלנו על שתי עגלות שהובלו ע"י סבלים סיניים. יש לציין כי לא היו בנמצא מעליות! במקומות הציבוריים בסין לא ניתן למצוא מעליות, לכל היותר מדרגות נעות ולכן, הסבלים שהובילו את העגלות עמוסות המזוודות נאלצו לגלגל את המזוודות על שפה מאד צרה שבין המדרגות לקיר ואנחנו דוהרות אחריהם כדי לא לאבד את הכיוון בתוך ים של סיניים. מיוזעות ודי מופתעות מכמויות האנשים, מהגודל של תחנת הרכבת ועמוסות בשקיות של פירות הגענו לקרון השינה שלנו. XINDA המדריכה שלנו חילקה לנו כרטיסי עליה לרכבת – לכל אחת מאיתנו ניתנו 2 כרטיסים, לא ממש הבנו מדוע, עד לרגע בו עלינו ונכנסנו לתא השינה שלנו. כוך צר וקטן, 4 דרגשי שינה בשתי קומות, שנים מכל צד באמצע שולחן קטן עליו מפה וכלי קטן עם ורד פלסטיק בתוכו. אין איפה להניח את המזוודות, אלא בין שני הדרגשים התחתונים, ואז יש בעיה – אי אפשר לרדת מהדרגש. איזה יופי, אושר גדול! אבל תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה כי אנחנו היינו ברות מזל – הסוכן שלנו קנה לנו 2 כרטיסים לכל אחת וכך נותרו 2 דרגשים פנויים בכל כוך/תא שינה להניח עליהם את דברים שלנו. לידנו בכוך/תא שינה ישנו 2 זוגות צרפתיים אנשים גבוהים עם 4 מזוודות גדולות רב הזמן הם עסקו בלוגיסטיקה איך לרדת או לעלות מעל המזוודות – הזוי לחלוטין. אנחנו פתחנו במסיבת שינה אמיתית, הוצאנו קלפים, יין, פירות ופיצוחים, צחקנו צחוקים גדולים על ה"פאר" שבו אנחנו מבלות – 14 שעות לא נכנסנו לשירותים והמבין יבין.




אחרי 3 ימים בשיאן בה ביקרנו את חיילי הטרקוטה המופלאים יצאנו בטיסה; הפעם למחוז סצ'ואן הידוע באוכל החריף שמגישים שם ובשמורת הפנדות. נהנינו כמו ילדות קטנות מהסיור בשמורת הפנדות והתלהבנו מכל פנדה שרק עפעפה לכיווננו.



למעלה פנדה במנוחה למטה פנדות בתינוקיה

בערב יצאנו למסעדה מפוארת (שוב, במושגים סיניים כמובן) הנ הכינו לנו חדר אוכל פרטי ושם אכלתי חצילים חריפים. מאד חריפים. קיבלתי את המתכון, הורדתי מכמות הפלפל החריף והתאמתי אותו לחיך שלנו והנה המתכון כאן לפניכם,

חצילים נוסח סצ'ואן:

20 חצילים קטנים או 5 חצילים גדולים חתוכים לרצועות
4 כפות שמן חמניות
3 שיני שום קצוץ
1 כפית ג'ינג'ר קצוץ
3 בצל ירוק
3 פלפל צ'ילי חתוכים לפרוסות (מי שאוהב מאד חריף יכול להוסיף עוד 2 פלפלים)
3 כפות יין סיני שאוסינג ניתן למצוא בחנות מזרח ומערב.
1 כף חומץ אורז
2 כפות רוטב סויה
2 כפות רוטב שעועית שחורה בשום
1 כף קורנפלור מומס במים
מים לפי הצורך.

מחממים ווק ומוסיפים את השמן, מכניסים את השום הג'ינג'ר והבצל הירוק לטיגון קל מנמיכים את האש עד שמתרככים מעט, מוסיפים את החצילים ושוב מגבירים את האש, ממשיכים בטיגון תוך כדי עירבוב מתמיד עד שהחצילים משנים צבע לחום בהיר, עכשיו מגיע התור של כל שאר המרכיבים שוב מנמיכים את האש מוסיפים מים למניעת הידבקות החצילים למחבת ומערבבים באופן מתמיד. הכל צריך להתבשל בערך 10 דקות עד רבע שעה. או עד שהנוזלים הצטמצמו לגמרי. מגישים עם אורז לבן.

ומי שרוצה לקרוא את הפרק הראשון של המסע מוזמן לכאן

הרפתקאה סינית מתחילה בארוחת עוף קונג פאו - GONG BAO CHICKEN

6 נשים על החומה הסינית*

המסע לסין החל ב15 באוקטובר 2011 בשדה התעופה בן גוריון: 6 נשים השאירו מאחור בעלים ילדים וגם נכדים יצאנו לטיול נשים.

סין היא ארץ מלאת ניגודים ובעלת תרבות שונה, שפה שאין בה שום צליל הדומה לשפות מערביות ומנהגים חברתיים אחרים לגמרי.
יצאנו מלאות סקרנות.

התחנה הראשונה הייתה בייג'ינג, העיר בה חי הקיסר האחרון והעיר בה ישב היו"ר מאו והנהיג את המדינתו לבדלנות מוחלטת מן העולם. האזרחים גרים בדירות שהממשלה נותנת; אם אתה רוצה לקנות דירה בביג'ינג תאלץ להפרד מ - 6000 דולר למ"ר רבוע. בשנחאי אנחנו כבר נדבר על מחיר שונה לגמרי, אבל על כך אספר לכם בפרק על שנחאי.



XINDA המדריכה שלנו בביג'ינג מובילה את שיירת הריקשות שלנו*

 את פנינו קיבלה מדריכה מקומית דוברת אנגלית (מובנת!) מתוקה ביותר. בחורה בת 24 שלמדה אנגלית בכוחות עצמה, ובנוסף יודעת לקשקש מילים "מאד חשובות" בעברית כמו 'אגע, אגע' – שאחרי זמן מה הבנו שמתרגמות ל"רגע, רגע” ומילים נוספות כמו סבבה ואחלה, שהן מילות חובה בלקסיקון שלנו.


פנסיונרים מבלים את הבוקר ב"מקדש השמים"*

 בייג'ינג עיר "לא מאד גדולה" – יש בה "רק" 22 מליון תושבים, אם לא לוקחים בחשבון את אלה המהגרים מערי השדה שאין להם שום זכויות כתושבי העיר. את בייג'ינג ממבט ראשון אפשר למקם בכל מקום בעולם – יש בה גורדי שחקים עצומים וכל חנויות המעצבים המערבים ואפילו H&M וגם כמה סניפים של ZARA .


כמובן שאנחנו התעלמנו מכל פיתויי המערב וטיפסנו על החומה הסינית, או ליתר דיוק עלינו אליה ברכבל, צעדנו במרחבי "העיר האסורה" , סיירנו באיזור הנקרא אוטון בו כל המבנים בו נותרו כשהיו בזמן שלפני המהפכה הקומוניסטית, אכלנו Peking Duck, יצאנו לסיור בריקשה, צפינו במופע אקרובטיקה מרשים, ולקינוח קיבלנו עיסוי כפות רגליים ממכר.

המחרוזות נשארו שם *

ערכנו גם ביקור יסודי ביותר בשוק המשי ושוק הפנינים, שהיו גולת הכותר בהבנה שלנו לגבי היחסים בין מוכר לקונה בסין. עד כאן בילינו 3 ימים תיירותיים די קונוונציונלים.

לשיא ההרפתקנות שלנו במהלך שלושת הימים בבייג'ינג היגענו כאשר לא היתה לנו ברירה והשתמשנו בשירותים  ציבוריים סיניים, אין בהם מחיצות שלא לדבר על דלתות.

את ביג'ינג עזבנו בערב ברכבת ועל כך עוד יסופר בפרק הבא. לפני שעזבנו את העיר, ביקשנו מ - XINDA לקחת אותנו לאכול במסעדה שרק מקומיים אוכלים בה שם טעמנו מנה בשם GONG BAO CHICKEN שערבה מאד לחיכנו . הנה המתכון לפניכם הישר מהטבח הסיני האותנטי:

עוף קונג פאו

מצרכים ל - 6 סועדים:

(רשימת המצרכים היא אמנם נראית ארוכה אבל ההכנה היא מאד קצרה ופשוטה)

3 כפות שמן

250 גר' חזה עוף חתוך לקוביות
1 פלפל אדום קוביות
1 פלפל ירוק קוביות
1 מלפפון ללא הגרעינים קוביות
1 גזר קוביות
2 שיני שום קצוץ
1/2 כפית ג'ינג'ר קצוץ
פלפל חריף יבש לפי הטעם חתוך גם הוא לקוביות
2 כפות סויה
2 כפות רוטב צדפות
1/2 כפית מלח
1/2 כפית אבקת מרק עדיף ללא מונוסודיום גלוטמט

קמצוץ סוכר

פלפל שחור
2 בצלי ירוק
1/2 כפית שמן שומשום.
20 גר' בוטנים קלוים ללא הקליפה וללא מלח (במתכון הם מטוגנים בטיגון עמוק)
למשרה העוף:
1/4 כפית מלח
1/2 כפית שמן
1 כפית יין אורז
1 חלבון ביצה טרוף היטב
1 כפית קורנפלור מומס במים.

(מערבבים את כל חומרי המשרה את השמן מכניסים אחרון, מוסיפים את קוביות העוף ומניחים למשך 5 דקות).

מחממים ווק מוסיפים 3 כפות שמן ואת העוף מטגנים תוך כדי ערבוב.כאשר העוף כמעט מוכן מוציאים מהווק ומעבירים אל כלי .

אל השמן שבווק מוסיפים את השום הג'ינג'ר והפלפל  החריף. מנמיכים  את האש ורק אז מוסיפים את שאר הירקות כאשר הירקות הגיעו לכדי מחצית הבישול שלהם מוסיפים מעט מים (כ - 1/4 כוס) את הסויה, רוטב הצדפות, מלח, אבקת מרק, וסוכר הכל תוך כדי עירבוב מתמיד. מחזירים את העוף לווק מתבלים בפלפל שחור.מוסיפים את הבצל הירוק ואת הבוטנים מסירים את הווק מהאש מזליפים 1/2 כפית שמן שומשום מערבבים ומגישים. את שמן השומשום מוסיפים רק לאחר שמסירים מהאש.

ההרפתקאה האמיתית החלה כאשר עלינו "לרכבת לילה מפוארת" ל - XIAN על כך יסופר בפרק הבא.

* התמונות המסומנות בכוכבית צילמתי אני בידי הבלתי מיומנות בעליל.



פרעצל מבית הבירה בברלין. על נזירים, המייפלאוור ואינדיאנים שרצו עוד

פרעצל: מאפה שנראה כמו משקפיים, פריך מבחוץ ונימוח מבפנים. אכלתי בכל מיני מקומות, אבל כמו זה שאכלנו בבית בירה בברלין עוד לא טעמתי. חזרנו לבית הבירה הזה כמה פעמים ולא רק בגלל הבירה, אלא בעיקר בגלל הפרעצל.

החלטתי לאתגר את עצמי ולאפות אותם בבית וגיליתי כי החכמה כולה טמונה בבישול שלפני האפיה!  את הפרעצל צריך לבשל במים עם בורית (סודה קאוסטיק - לבישול). מאחר ואין בהישג ידי מהחומר הזה אני משתמשת בסודה לשתיה – לפחות 1 שקית סודה לשתיה על ליטר מים שאחרי כן מסננים אותם מתוך המים ומעבירים לתבנית אפיה.

אבל לפני שנתחיל בעבודה הנה כמה עובדות שלא כולם יודעים על הפרעצל:

הכל מתחיל עוד בשנת 610 בה נזירים יצרו מבצק מאפה שנראה כמו ידיים שלובות. המאפה ניתן כפרס רק לתלמידים המצטיינים בסוף כל יום לימודים. כך אנחנו למדים שני דברים:

הראשון – תלמידים תמיד צריך היה לשחד להיות טובים והשני – שהצורה של הפרעצל היא עתיקת יומין.

בימי הביניים נהגו תושבי פרנקפורט לקבל את פני הסוחרים המגיעים אליה בכד יין ובמאפה בעל הצורה המשולבת, עם הזמן הצורה הזו קיבל משמעות וסמלה שיגשוג ומזל טוב.

בציור של ברויגל משנת 1559 אפשר לראות שליד הלחם המצוייר הוא צייר גם את הפרעצל המפורסם.

הפרעצלים הגיעו לעולם החדש על סיפון המייפלאוור. התושבים החדשים של יבשת אמריקה מכרו את המאפים לאינדיאנים שהסכימו לשלם עבורם סכומים גבוהים, כי לאחר שגילו את טעמו של המאפה הם לא יכלו בלעדיו. מבטיחה שגם אתם לא תוכלו בלעדיו אם תעקבו אחר ההוראות הבאות:

4.5 כוסות (630 גר') קמח

2 כפות (30 גר') סוכר חום בהיר

2.5 כפיות (15 גר') מלח

2 ו – 1/4 כפיות (10 גר') שמרים יבשים

70 גר' חמאה רכה חתוכה לקוביות

1.5 כוסות (360 מ"ל) מים פושרים

לבישול -

3 ליטר מים

4 חבילות (200 גר') אבקת סודה לשתייה

לציפוי -

1 ביצה טרופה יחד עם כף מים

מלח גס

ההכנה -

לקערת המיקסר מנפים את הקמח. מוסיפים את המלח ומערבבים היטב. מוסיפים את הסוכר ומערבבים. מוסיפים את השמרים ומערבבים עד להטמעה. מפעילים את המיקסר יחד עם וו הלישה, מוסיפים את קוביות החמאה ואת המים עד להיווצרות בצק. לשים כ – 5 דקות עד לקבלת בצק רך מאוד וגמיש. אם הבצק דביק מידי ונדבק לתחתית הקערה מוסיפים עוד כף אחת או שתיים של קמח ולשים היטב. משמנים את הקערה ומגלגלים בה את הבצק, כך שיצופה בשמן מכל צדדיו. מכסים בניילון נצמד ובמגבת מטבח ומתפיחים למשך כשעה וחצי או עד שהבצק הכפיל את נפחו.

מחממים תנור ל – 220 מעלות ומביאים לרתיחה את המים בסיר גדול ורחב יחד עם הסודה לשתייה.

מחלקים את הבצק ל – 8 חלקים שווים (כ – 135 גר' לכל חלק). יוצרים מכל חלק חבל דק וארוך בעובי אחיד של כ – 1 ס"מ. יוצרים מהחבל צורת U ומצליבים את הקצוות כלפי מטה. מצליבים את הקצוות שוב אחת כנגד השנייה. מהדקים את הקצוות היטב לבצק על מנת שלא יפתחו במהלך הבישול והאפייה. מניחים את הבצק המעוצב בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. מכינים תבנית אפייה נוספת עם נייר אפייה משומן בתרסיס שמן או מוברש בשכבה דקה של שמן.

מבשלים את הפרעצלס במים המבעבעים למשך כ – 30 שניות, עד שהבצק צף כלפי מעלה ותופח מעט. בכל פעם מבשלים פרעצל אחד או שניים.

מניחים את הבצק המבושל בתבנית עם נייר האפייה המשומן, מברישים היטב בביצה הטרופה ובוזקים מעט מלח גס. אופים כ – 11 דקות או עד שהפרעצלס מזהיבים. חשוב לשים לב: מצננים את הפרעצלס לפניי שמפרידים מנייר האפייה.

את הפרעצל אפשר לאכול עם סלט טונה או סלמון. אנחנו אוהבים את הפרעצל עם נקניק טוב, חרדל טוב ובירה קרה.