יום שישי, 5 במרץ 2010

הפתעה

בוקר יום שישי הוא בוקר שפותחים עם קפה וקרואסון עוד לפני שפותחים את המחשב. הבוקר החלטתי לחרוג ממנהגי ופתחתי את המחשב לפניהם, וגיליתי שהפעם צדקתי בבחירתי, כי חיכתה לי הפתעה נעימה יותר מקפה ומאפה! גיליתי שחנית הראל המליצה עלי בבלוג שלה בעכבר העיר. המחמאה הייתה מאד גדולה. חנית הראל היא בלוגרית אוכל ידועה שכותבת גם את הבלוג LEMON AND GINGER , בלוג מצויין ונעים מראה מלא במתכונים שניתנים להכנה בבית ללא בעיה ועושים חשק לרוץ למטבח ולעבוד – ככה נעים לפתוח סוף שבוע.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

רוטב פסטו מגנואה

בשנת 1974, עוד לפני שבכלל המושג היה שגור בפי כל, ערכנו משפחתי ואני מסע שורשים.
המסע היה אל לב איטליה, אל העיירה הקטנה בה נולדה סבתי. הדבר הראשון שאני ממש זוכרת מהמסע הזה הוא ערב בו הגענו – את פנינו קיבלה דודה איטלקייה זקנה, בעלת שפם קטן ולבושה שחורים (כיאה לאלמנה איטלקייה) פיה חסר כמה שיניים, מכינה לנו פסטה נפלאה וסלט עגבניות אדומות. העגבניות היו חתוכות גס, מתובלות בשמן זית ומעוטרות בעלי ירק אשר טעמם העז הזכיר מעט מנטה, אבל שונה מאד. את הירק הזה אנחנו לא הכרנו, אבל אמי הרגישה את כל טעמי ילדותה במזלג אחד מהסלט. באותם ימים הריחן עדיין לא היה תבלין מוכר בישראל, אך לימים הריחן הפך להיות תושב קבע כמעט בכל אדנית בכל בית בארץ.
לפני העבודה הנה 4 דברים שלא כולם יודעים על הריחן:
המצרים העתיקים השתמשו בו לחניטה.
נערות רומאיות צעירות נהגו לשזור עלי ריחן בשערן כאות לכך שהן פנויות לאהבה.
ביוון הוא נקרא BASILIKUM PHUTON, שפירושו "עשב מלכותי".
יש יותר מ- 60 סוגים שונים של ריחן וצבעו נע מירוק ועד ארגמן.

ועכשיו לעבודה:
500 גר' ספגטי
צרור עלי בזיליקום
חופן צנוברים = כ- 50 גר'
150 גר' גבינת פקורינו (ניתן להשיג תוצרת הארץ של "מחלבנה")
1/2 כוס שמן זית
3/4 כוס חלב
1 שן שום
פלפל שחור
מלח.
בסיר גדול מרתיחים מים לבישול הספגטי. כאשר המים מתחילים לרתוח מוסיפים כף מלח גס ומעט שמן ורק אז מכניסים את האיטריות. זמן הבישול הוא עפ"י הוראות היצרן. בזמן שהספגטי מתבשלים מכניסים למעבד מזון את כל המצרכים ומעבדים לרוטב חלק. מעבירים לכלי הגשה.
כאשר הספגטי מוכנים, לפני שמסננים אותם יוצקים מעל הרוטב מצקת ממי בישול הספגטי לדילול.
מסננים ומיד מעבירים לכלי ההגשה בו כבר מחכה הרוטב ומערבבים היטב. אפשר להוסיף מעט שמן זית. מגישים מיד .
והנה חוק ברזל קטן בהכנת פסטה: הרוטב תמיד מחכה לפסטה! הפסטה אף פעם לא מחכה לרוטב!

יום שני, 1 במרץ 2010

טיול בשוק האוכל של אנסי בצרפת

אין דרך טובה מלהכיר מקומות חדשים אלא דרך האוכל, או דרך המצרכים המקומיים. אנחנו מעדיפים לפגוש תמיד את המצרכים המקומיים לצד יצירות אמנות תרבות תיאטרון אופנה. סיור בשוק המקומי הוא חובה נעימה שאין לדלג עליה – הצבעים, הריחות, הקולות והטעמים, כולם יחד יוצרים חוויה אולטימטיבית.
בנימה זו, בכוונתי להתחיל בסדרה קצרה של כתבות בנושאי שווקים ואתחיל בשוק קטן ומקסים בעיירה אנסי.
הירקות מושלמים
אנסי היא עיירת סקי קטנה בהרי האלפים הצרפתיים. העיירה ידועה משתי סיבות: הראשונה והחשובה היא המסעדה של מארק וירה. מארק וירה שהיה מדריך סקי והפך להיות שף מהמובילים בעולם הקולינריה הצרפתי, ידוע בתבשיליו המתובלים אך ורק בתבלינים שנאספו על ידו בהרי הסביבה.
הסיבה השניה היא חנויות השוקולד המדהימות הידועות בכך שהן יוצרות מהשוקולד פסלים מרהיבים ביופיים.
פסל שוקולד מרהיב
אספנו לנו מטעמים מכל הדוכנים ויצאנו לפיקניק ספונטני בגן הציבורי באמצע העיירה:

נקניקים מכל הסוגים

קשה היה לבחור בין כל סוגי הגבינות

את הצדפות אכלנו ממש ליד דוכן הצדפות שנפתחו לפננו בזריזות מרובה

בל נשכח את הנוף ההררי הנפלא. אגב, מי שמרגיש שאויר ההרים הצלול מזיק לו וממש רוצה לשמור על רמת זיהום אויר נאותה בריאותיו יכול לחצות את הגבול לשוויץ; ג'נבה נמצאת במרחק של 40 קילומטר בלבד מאנסי (גם כן זיהום אויר, בכל זאת, שוויץ).