באמצע שנות השמונים הכרתי את מודי, בן זוגי לחיים, ואחרי שלושה חודשי הכרות אינטנסיביים החלטנו להינשא. האינטנסיביות ניכרה בכל התחומים אבל בעיקר בתחום הקולינארי – מודי החל את לימודיו באיטליה בעיר גנואה, ורכש שם מומחיות עצומה בכל מה שקשור למטבח הים וליין האיטלקי, בעיקר של צפון איטליה.
מודי מבשל
כבר באותה התקופה סקרנו בקפידה את כל מסעדות תל אביב (וגם את אילו שמחוץ לה) החדשות והישנות. האהובה עלינו באותם הימים הייתה "קרן" כשעוד הייתה מעין כוך קטן באבן גבירול.
יחד עקבנו אחרי צמיחתן (ודעיכתן), של מסעדות כמו "התרווד הורוד", "פיטנגו" ואחרות, וכבר אז כתבנו יחד כתבת תדריך וביקורת מסעדות בדרום איטליה שפורסם במדור האוכל של עיתון "חדשות" זצ"ל, תחת שרביטם של אהרוני ושו"ת. כמה שנים לאחר מכן כתבנו כתבות העוסקות באוכל עולמי בעיתון האוכל "על השולחן" , כתבות על אוכל איטלקי נכתבו ע"י לעיתון וכן במסגרת הסדרה "פינת אוכל" אני כתבתי את הספר "פסטה". ניתן למצוא מתכונים שלי ב"אוצר" הראשון של על השולחן כמובן מתכונים איטלקיים.
מאז גדלנו והתפתחנו כולנו, ילדנו שני ילדים לתפארת שמגיל קטן אכלו במסעדות נחשבות ובגיל ארבע כשהמלצר הגיע לשולחן והציע "תפריט ילדים" ביקשו "הילדים" שרימפס ברוטב יין לבן והמלצר נראה כאילו הוא זקוק להנשמה מפה לפה בשביל לחזור להכרה.
הם היו איתנו בשיקאגו כשמודי עשה את ההתמחות שלו ברפואת עיניים, הצטרפו אלינו לכל הטיולים הקולינאריים שלנו ברחבי שיקאגו וכמובן שלא ויתרנו גם על מוזיאונים וחנויות לכלי בית.
יש לנו משפחה באיטליה ובית חווה שבו אנחנו מבלים כמעט 3 חודשים בשנה הכוללים סיורים מקומיים בחוות בוטיק וביקבי בוטיק באזור בו החווה המשפחתית נמצאת – אורביטו שבאומבריה.
כמו שודאי כבר הבנתם, איטלקיות מבחינתנו היא יותר ממוצא, היא מקצוע ואני גאה להגיד שכולנו גם דוברים איטלקית על בוריה ובהתאם למסורת המוזיקה האיטלקית, אנחנו מגדלים בבית זמרת אופרה צעירה, ושמינסט שילך בעיקבות אביו.
למרות שהתואר שלי הוא בספרות משווה, כרגע אני אמא במשרה מלאה. מודי הוא רופא עיניים האוהב את החיים הטובים, ואני מלווה אותו בכל הכנסים שלו בחו"ל וכך אנחנו מגלים עולמות (ומאכלים) חדשים. אנחנו משתדלים תמיד לטייל בכל מקום שאליו אנחנו נוסעים במסגרת עבודתו כדי להכיר את המקום את הריחות שלו את צבעיו ואת טעמיו, ואפשר ראינו די הרבה בחיינו. כמעט מכל נסיעה אנחנו חוזרים עמוסים בבקבוקי יין וכל מזון שניתן לסחוב.
מודי הוא איש העולם, וככזה הוא חבר במסדר אבירי הגריל ( (Chaine des Rotisseursהידוע, ובמועדון ה-25, הבוחן מידי חודש סיגר חדש ומשתתף בפאנלים לטעימות יין.
יש לנו ספריה ענקית שחלק ניכר בה עוסק בבישול, יין,טיולים, אוכל, היסטוריה של אוכל, וכל מה שקשור בתענוגות החיים .
מובן שאנו אוהבים לא רק לאכול אלא גם לבשל, וארוחות לתריסר בהתראה קצרה אינן מהוות אתגר של ממש לכוחותינו המשולבים. מודי אחרי על הבשרים ומוצרי הים , ואני מתרכזת בפסטות למיניהן (כמובן שהאיטריות על סוגיהן נעשות בעבודת יד) עם כל הרטבים האפשריים, אפיה וכל טוב מפרי האדמה והעץ.
יחד עקבנו אחרי צמיחתן (ודעיכתן), של מסעדות כמו "התרווד הורוד", "פיטנגו" ואחרות, וכבר אז כתבנו יחד כתבת תדריך וביקורת מסעדות בדרום איטליה שפורסם במדור האוכל של עיתון "חדשות" זצ"ל, תחת שרביטם של אהרוני ושו"ת. כמה שנים לאחר מכן כתבנו כתבות העוסקות באוכל עולמי בעיתון האוכל "על השולחן" , כתבות על אוכל איטלקי נכתבו ע"י לעיתון וכן במסגרת הסדרה "פינת אוכל" אני כתבתי את הספר "פסטה". ניתן למצוא מתכונים שלי ב"אוצר" הראשון של על השולחן כמובן מתכונים איטלקיים.
מאז גדלנו והתפתחנו כולנו, ילדנו שני ילדים לתפארת שמגיל קטן אכלו במסעדות נחשבות ובגיל ארבע כשהמלצר הגיע לשולחן והציע "תפריט ילדים" ביקשו "הילדים" שרימפס ברוטב יין לבן והמלצר נראה כאילו הוא זקוק להנשמה מפה לפה בשביל לחזור להכרה.
הם היו איתנו בשיקאגו כשמודי עשה את ההתמחות שלו ברפואת עיניים, הצטרפו אלינו לכל הטיולים הקולינאריים שלנו ברחבי שיקאגו וכמובן שלא ויתרנו גם על מוזיאונים וחנויות לכלי בית.
יש לנו משפחה באיטליה ובית חווה שבו אנחנו מבלים כמעט 3 חודשים בשנה הכוללים סיורים מקומיים בחוות בוטיק וביקבי בוטיק באזור בו החווה המשפחתית נמצאת – אורביטו שבאומבריה.
כמו שודאי כבר הבנתם, איטלקיות מבחינתנו היא יותר ממוצא, היא מקצוע ואני גאה להגיד שכולנו גם דוברים איטלקית על בוריה ובהתאם למסורת המוזיקה האיטלקית, אנחנו מגדלים בבית זמרת אופרה צעירה, ושמינסט שילך בעיקבות אביו.
למרות שהתואר שלי הוא בספרות משווה, כרגע אני אמא במשרה מלאה. מודי הוא רופא עיניים האוהב את החיים הטובים, ואני מלווה אותו בכל הכנסים שלו בחו"ל וכך אנחנו מגלים עולמות (ומאכלים) חדשים. אנחנו משתדלים תמיד לטייל בכל מקום שאליו אנחנו נוסעים במסגרת עבודתו כדי להכיר את המקום את הריחות שלו את צבעיו ואת טעמיו, ואפשר ראינו די הרבה בחיינו. כמעט מכל נסיעה אנחנו חוזרים עמוסים בבקבוקי יין וכל מזון שניתן לסחוב.
מודי הוא איש העולם, וככזה הוא חבר במסדר אבירי הגריל ( (Chaine des Rotisseursהידוע, ובמועדון ה-25, הבוחן מידי חודש סיגר חדש ומשתתף בפאנלים לטעימות יין.
יש לנו ספריה ענקית שחלק ניכר בה עוסק בבישול, יין,טיולים, אוכל, היסטוריה של אוכל, וכל מה שקשור בתענוגות החיים .
מובן שאנו אוהבים לא רק לאכול אלא גם לבשל, וארוחות לתריסר בהתראה קצרה אינן מהוות אתגר של ממש לכוחותינו המשולבים. מודי אחרי על הבשרים ומוצרי הים , ואני מתרכזת בפסטות למיניהן (כמובן שהאיטריות על סוגיהן נעשות בעבודת יד) עם כל הרטבים האפשריים, אפיה וכל טוב מפרי האדמה והעץ.
נולדתי וגדלתי בגבעתיים בשנות השישים למשפחה איטלקית (אימי איטלקיה מלידה, אבי איטלקי מבחירה) ובשנות השבעים עברתי יחד עם משפחתי לרמת אביב ג', כאשר השכונה הייתה שני בניינים והרבה הרבה חול מסביבם.
ועכשיו תורו של יוחי:
כל חיי חיפשתי לעשות דברים בצורה יצירתית ואולי אף יוצאת דופן. החל במשחק בתיאטרון ועשיית מוסיקה כנער בגימנסיה הרצליה ובהמשך כרואה חשבון מתמחה בפירמת רואי החשבון סומך חייקין – KPMG, ישראל. כן, אפשר להיות רואה חשבון יצירתי (אפשר לנסות).
אח"כ כבר עברתי לעבוד עם אנשים שאהבו עוד פחות את היצירתיות שלי אבל חתרתי קדימה דרך עבודה עם טייקוני תקשורת שהמציאו את ההיפוכונדריה האירגונית ותעשיינים ואוליגרכים שעליהם אולי אכתוב פעם ספר (יהיה מאוד! מעניין) על טיפשים שנפל עליהם הר של מזומן.
בשנת 99' נשאתי לאשה את אהובתי רויטל, הידועה בכינויה "הדוקטור" בשל מנת יתר של תארים אקדמיים שהיא נושאת בחובה. כולל תואר דוקטור למדעי החיים ותואר MBA.
בשנת 2005 נולדו לנו שתי בנות, יהלי-נעמי ועלמה. המהלך הדרמטי ביותר בחיי.
כנצר למשפחת ציירים איטלקיים, הבנתי שצייר גדול לא יצא ממנו ונטלתי את המצלמה לידיים. לא שיערתי לעצמי שההנאה תהיה כה גדולה ובכל יום אני לומד דבר חדש על צילום ועל עצמי (דרך הצילום)
בשנים האחרונות במסגרת תפקידי כמנכ"ל של חברה בינלאומית, בליתי כ-3 שנים באיטליה ובמסעות עסקים ברחבי כל העולם, שם נחשפתי לתרבויות שונות, אקלים משתנה ובעיקר קולינריה מגוונת המביאה, לא פעם, לידי ביטוי תרבות שלמה בצלחת אחת. גדלתי כבן זקונים לאמא איטלקיה וזה אומר הרבה זמן במטבח ובטיפול במזון. את "היד" של אמא שלי (נונה נעמי) במטבח, בהחלט ירשתי ואני משתדל להשתמש בה בכל הזדמנות עם התמחות בטיפול בבצקים, פסטות ופיצות.
העבודה עם אחותי היקרה, מירי, על אליוליני החלה לגמרי במקרה. לפתע גילינו שניתן לשלב את כל הידע, היצירתיות והיכולות שלנו בבלוג אחד קטן אך יוצא דופן. באליוליני אנחנו מגישים לקוראים שלנו ארוחה של קולינריה חובקת עולם בצלחת לא שיגרתית. תבלו.
דרך אגב, קוראים לי יוחי, קיצור של יוחנן (ולא יוחאי!)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה