המסעדות באיטליה מגישות פיצה בד"כ רק בערב. אני לא יודעת מה הסיבה לכך אבל זו עובדה שגילית לראשונה בטיול המשפחתי המפורסם שלנו לאיטליה. רצינו לאכול פיצה לצהריים והאיטלקים הביעו זעזוע עמוק מעצם האפשרות של אכילת פיצה בצהריים.
דבר אחד נוסף למדתי באותו מעמד: לא שותים יין עם פיצה! את הפיצה מלווה כוס בירה ענקית וצוננת. גם לזה אין הסבר מדעי מדויק אבל שוב, מדובר בחוק ברזל שאוי לאיטלקי שמפר אותו.
למרות כל אלו, כמו מורדת טובה החלטתי לשבת להכין פיצה דווקא לצהריים – כי ככה אני רוצה! ואולי אפילו גם להגיש לידה קווה או יין לבן ולא בירה, נראה עד כמה אני שרויה במצב רוח מרדני.
אבל לפני העבודה יש סיפור רכילות קטן:
המלכה האיטלקיה מרגריטה נהגה לבקר באופן סדיר את נתיניה בכל רחבי איטליה. בשנת 1889 היא ביקרה בנפולי וכמו כל מלכה פופולרית (ראה ערך דיאנה) היא ביקשה לטעום מהאוכל המקומי, מן לחם שטוח שהאנשים אוכלים בהליכה ברחוב. הטבח האישי שלה לא היה מורגל בבישול פשוט ולכן נקרא אל הדגל הטבח המקומי, בחור בשם רפאל אספוזיטו. מר אספוזיטו הכין פיצה מפוארת בצבעי הדגל האיטלקי בעזרת רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה, והרבה בזיליקום, וכך נולדה מנת הפיצה מרגריטה המפורסמת.
ועכשיו לעבודה:
מלבד מצרכים לפיצה רצוי ואף כדאי שתהיה אבן שמוט לוהטת בתנור ורשת לאפיית פיצה.
לבצק
1 קג' קמח שטיבל מס' 2
1 שקית שמרית
2 כוסות מים פושרים
1/2 כף סוכר
1/8 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית.
הכמות היא לשתי פיצות משפחתיות.
לרוטב
1 מיכל רסק עגבניות
1/4 כוס מים
1 כפית אורגנו
פלפל שחור
מעט פלפל צ'ילי
גבינת מוצרלה
עלי בזיליקום.
1 כוס שמן זית
מחממים תנור ל – 200 מעלות ולמי שיש אבן שמוט הרי זה משובח , מחממים את התנור עם אבן השמוט, האבן צריכה להיות לוהטת כאשר מניחים עליה את הפיצה. אני מניחה את הבצק על רשת לאפית פיצה משומנת ואותה אני מניחה על אבן השמוט.
בקערה קטנה ממיסים את השמרים ב-4 כפות מים פושרים מוסיפים 3 כפות קמח ואת הסוכר ומערבבים. מניחים למשך 15 דקות.
במיקסר עם וו גיטרה מערבבים את הקמח ותערובת השמרים ומוסיפים את יתרת המים בהדרגה עד שנוצר בצק גמיש לעיתים הקמח מבקש עוד מים לעיתים מסתפק אפילו בפחות. עוברים ללישה ידנית במשך 7 דקות לפחות. מחזירים לקערה יוצקים את שמן זית מעל הבצק מסובבים את הבצק כך שכל הצדדים יצופו בשמן מכסים בניילון נצמד למשך שעה וחצי או עד שהבצק יכפיל את נפחו. לאחר שעה וחצי מניחים על משטח מרופד בקמח ומעבדים שוב בעזרת הידיים במשך כ – 5 דקות. מניחים לעוד 20 – 30 דקות. ומכינים את הרוטב.
בסיר קטן מחממים 4 כפות שמן זית עם רסק העגבניות והתבלינים תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את המים מביאים לרתיחה עדינה ומורידים מהאש.
מרדדים את הבצק לעובי של 1 ס"מ אני משתמשת במערוך ואני מודה ומתוודה : אני לא יודעת להקפיץ את הבצק באוויר כמו האופים האיטלקיים.
מניחים את הבצק על רשת האפייה המשומנת, בעזרת מברשת מברישים את הבצק בשמן, מורחים מעל את הרוטב מפזרים מוצרלה ועלי בזיליקום ומתיזים עוד קצת שמן זית.
15 דקות או עד שהשוליים זהובים זה סימן שהפיצה מוכנה.
10 – 15 דקות והפיצה מוכנה.
דבר אחד נוסף למדתי באותו מעמד: לא שותים יין עם פיצה! את הפיצה מלווה כוס בירה ענקית וצוננת. גם לזה אין הסבר מדעי מדויק אבל שוב, מדובר בחוק ברזל שאוי לאיטלקי שמפר אותו.
למרות כל אלו, כמו מורדת טובה החלטתי לשבת להכין פיצה דווקא לצהריים – כי ככה אני רוצה! ואולי אפילו גם להגיש לידה קווה או יין לבן ולא בירה, נראה עד כמה אני שרויה במצב רוח מרדני.
אבל לפני העבודה יש סיפור רכילות קטן:
המלכה האיטלקיה מרגריטה נהגה לבקר באופן סדיר את נתיניה בכל רחבי איטליה. בשנת 1889 היא ביקרה בנפולי וכמו כל מלכה פופולרית (ראה ערך דיאנה) היא ביקשה לטעום מהאוכל המקומי, מן לחם שטוח שהאנשים אוכלים בהליכה ברחוב. הטבח האישי שלה לא היה מורגל בבישול פשוט ולכן נקרא אל הדגל הטבח המקומי, בחור בשם רפאל אספוזיטו. מר אספוזיטו הכין פיצה מפוארת בצבעי הדגל האיטלקי בעזרת רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה, והרבה בזיליקום, וכך נולדה מנת הפיצה מרגריטה המפורסמת.
ועכשיו לעבודה:
מלבד מצרכים לפיצה רצוי ואף כדאי שתהיה אבן שמוט לוהטת בתנור ורשת לאפיית פיצה.
לבצק
1 קג' קמח שטיבל מס' 2
1 שקית שמרית
2 כוסות מים פושרים
1/2 כף סוכר
1/8 כפית מלח
1/4 כוס שמן זית.
הכמות היא לשתי פיצות משפחתיות.
לרוטב
1 מיכל רסק עגבניות
1/4 כוס מים
1 כפית אורגנו
פלפל שחור
מעט פלפל צ'ילי
גבינת מוצרלה
עלי בזיליקום.
1 כוס שמן זית
מחממים תנור ל – 200 מעלות ולמי שיש אבן שמוט הרי זה משובח , מחממים את התנור עם אבן השמוט, האבן צריכה להיות לוהטת כאשר מניחים עליה את הפיצה. אני מניחה את הבצק על רשת לאפית פיצה משומנת ואותה אני מניחה על אבן השמוט.
בקערה קטנה ממיסים את השמרים ב-4 כפות מים פושרים מוסיפים 3 כפות קמח ואת הסוכר ומערבבים. מניחים למשך 15 דקות.
במיקסר עם וו גיטרה מערבבים את הקמח ותערובת השמרים ומוסיפים את יתרת המים בהדרגה עד שנוצר בצק גמיש לעיתים הקמח מבקש עוד מים לעיתים מסתפק אפילו בפחות. עוברים ללישה ידנית במשך 7 דקות לפחות. מחזירים לקערה יוצקים את שמן זית מעל הבצק מסובבים את הבצק כך שכל הצדדים יצופו בשמן מכסים בניילון נצמד למשך שעה וחצי או עד שהבצק יכפיל את נפחו. לאחר שעה וחצי מניחים על משטח מרופד בקמח ומעבדים שוב בעזרת הידיים במשך כ – 5 דקות. מניחים לעוד 20 – 30 דקות. ומכינים את הרוטב.
בסיר קטן מחממים 4 כפות שמן זית עם רסק העגבניות והתבלינים תוך כדי ערבוב מתמיד מוסיפים את המים מביאים לרתיחה עדינה ומורידים מהאש.
מרדדים את הבצק לעובי של 1 ס"מ אני משתמשת במערוך ואני מודה ומתוודה : אני לא יודעת להקפיץ את הבצק באוויר כמו האופים האיטלקיים.
מניחים את הבצק על רשת האפייה המשומנת, בעזרת מברשת מברישים את הבצק בשמן, מורחים מעל את הרוטב מפזרים מוצרלה ועלי בזיליקום ומתיזים עוד קצת שמן זית.
15 דקות או עד שהשוליים זהובים זה סימן שהפיצה מוכנה.
10 – 15 דקות והפיצה מוכנה.
2 תגובות:
הפיצה יצאה מעולה!
ממש כמו בתמונה
נראה מעולה!
הוסף רשומת תגובה