בשנת 1974, עוד לפני שבכלל המושג היה שגור בפי כל, ערכנו משפחתי ואני מסע שורשים.המסע היה אל לב איטליה, אל העיירה הקטנה בה נולדה סבתי. הדבר הראשון שאני ממש זוכרת מהמסע הזה הוא ערב בו הגענו – את פנינו קיבלה דודה איטלקייה זקנה, בעלת שפם קטן ולבושה שחורים (כיאה לאלמנה איטלקייה) פיה חסר כמה שיניים, מכינה לנו פסטה נפלאה וסלט עגבניות אדומות. העגבניות היו חתוכות גס, מתובלות בשמן זית ומעוטרות בעלי ירק אשר טעמם העז הזכיר מעט מנטה, אבל שונה מאד. את הירק הזה אנחנו לא הכרנו, אבל אמי הרגישה את כל טעמי ילדותה במזלג אחד מהסלט. באותם ימים הריחן עדיין לא היה תבלין מוכר בישראל, אך לימים הריחן הפך להיות תושב קבע כמעט בכל אדנית בכל בית בארץ.
לפני העבודה הנה 4 דברים שלא כולם יודעים על הריחן:
המצרים העתיקים השתמשו בו לחניטה.
נערות רומאיות צעירות נהגו לשזור עלי ריחן בשערן כאות לכך שהן פנויות לאהבה.
ביוון הוא נקרא BASILIKUM PHUTON, שפירושו "עשב מלכותי".
יש יותר מ- 60 סוגים שונים של ריחן וצבעו נע מירוק ועד ארגמן.
ועכשיו לעבודה:
500 גר' ספגטי
צרור עלי בזיליקום
חופן צנוברים = כ- 50 גר'
150 גר' גבינת פקורינו (ניתן להשיג תוצרת הארץ של "מחלבנה")
1/2 כוס שמן זית
3/4 כוס חלב
1 שן שום
פלפל שחור
מלח.
בסיר גדול מרתיחים מים לבישול הספגטי. כאשר המים מתחילים לרתוח מוסיפים כף מלח גס ומעט שמן ורק אז מכניסים את האיטריות. זמן הבישול הוא עפ"י הוראות היצרן. בזמן שהספגטי מתבשלים מכניסים למעבד מזון את כל המצרכים ומעבדים לרוטב חלק. מעבירים לכלי הגשה.
כאשר הספגטי מוכנים, לפני שמסננים אותם יוצקים מעל הרוטב מצקת ממי בישול הספגטי לדילול.
מסננים ומיד מעבירים לכלי ההגשה בו כבר מחכה הרוטב ומערבבים היטב. אפשר להוסיף מעט שמן זית. מגישים מיד .
והנה חוק ברזל קטן בהכנת פסטה: הרוטב תמיד מחכה לפסטה! הפסטה אף פעם לא מחכה לרוטב! 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה