טיול גליל תחתון - פרק ב'

אחרי היין והכנאפה אל תוך הלילה בשיחות ברומו של קולב, הבוקר החל לאט לאט. בזה אחר זה הקצנו משנתינו וכל אחד ואחת מארבע עשר חברי המשלחת הבינלאומית שלנו, עשה את דרכו לחדר האוכל הביתי של אכסניית פאוזי עזר. הארוחה כללה מגוון פירות וירקות, זיתי נצרת טעימים, גבינות, דגנים, שתיה קלה, שתיה חמה והכל על מפות משבצות קלאסיות המונחות על שולחנות עץ.

לחדר האוכל דלת אחורית הפונה הישר אל סמטאות העיר העתיקה והשקט שליווה את ארוחת הבוקר שלנו, היה מרגיע ונעים. זהו צריך לארוז ולצאת לדרך.

המזוודות בכלי הרכב ואנחנו כבר בצעדים מדודים בינות סמטאות השוק. אנחנו אוהבים את השוק הערבי וכבר מתורגלים היטב בבחירת כאפיות צבעוניות, כובעים, צעצועים לבנות, תבלינים מדהימים ושאר אוצרות. השוק של נצרת לא גדול אבל נעים לטיול. חנות התבלינים מרשימה בניחוח ויש בה הכל מכל וכל. עלי הגפן פרוסים על מחצלת העלו בי מחשבות זדוניות על ממולאים מוחמצים, הקצב האמיץ תלה את נתחי הבשר ממש במעבר באי השוק.

החום הכבד וצום הרמאדן זימנו לנו שוק שקט ורגוע עם קבוצת רוכלים הסובלים בשקט בחום הקופח. יצאנו מהשוק הלוהט עם חיוך על הפנים ושקיות בידיים מן המיטב שהדוקטור והמאסטרנטיות שלה (בנותי בנות השש) מיצו בחווית השופינג אין דה-מרקט.



אלו לא גבינות כפי שניתן לחשוב אלא מרציפן!



כעבור 50 דקות עם שתי טעויות בדרך, אחת שלי, אחת של הג'י.פי.אס. הגענו לכפר תבור שם מרכז המבקרים של יקב תבור היה סגור ואנחנו שבעי יקבים ומרכזי מבקרים, שמחנו לדלג על מסע השיווק האגרסיבי המוצע במרכזי מבקרים ביקבי ישראל. צמוד ליקב, נמצא מוזיאון המרציפן שהבטיח חוויה לילדים (הרי בשביל זה באנו, לא?) המוזיאון הוא בעצם חנות מרציפן ומוצרי שקדים, בגודל של מכולת גדולה הנמצאת בין מסדרון רחב המוביל לבית המלאכה של המרציפן. לבית חדר אחורי שבו ניתן להושיב כ-50 ילדים לעבודת יצירה בעיצוב מרציפן ושוקולד. המסדרון הרחב המוביל לבית המלאכה של המרציפן, הוא בעצם מוזיאון המרציפן ובתוך תאי זכוכית לאורך המסדרון, מונחות יצירות מרציפן מרשימות. הביקור כלל גם צפיה בסרט באורך 9 דקות על תולדות המרציפן והמוזיאון. החוויה חמודה והילדים נהנו, בעיקר ממאמצי העיצוב שהשקענו בעבודות היצירה בבצק מרציפן – חוויה דביקה ביותר!

אנחנו עייפים וצריך לאגור כוחות לערב, דיון קצר הביא החלטה: נוסעים לזיכרון. בדרך הדוקטור גולשת באייפד וקוראת שבזכרון יעקב, רוב המסעדות, אינן שומרות על קונסיסטנטיות באיכות המנות המוגשות. כל הביקורות, המליצו להגיע למסעדה בשם "נשיקה" שם הזהירו מפני השירות אך כתבו כי האוכל מעולה. זיכרון יפה והמדרחוב מלא קסם. הנוף משובב נפש ויש תחושת אוירה שינקינאית עם נאיביות ירושלמית בנוף גלילי. ממש פיוז'ן.

מסעדת נשיקה מעוצבת יפה להפליא, השירות היה מצוין כמו גם הקפה והקינוחים. החברה מסביב לא הותירה ספק כי מדובר במסעדה יוקרתית. החשבון היה בהתאם האוכל ממש לא. חבל.

לא נתנו לאכזבה להשתלט עלינו. אנחנו ממהרים ונרגשים לרדת מזיכרון יעקב 15 דקות נסיעה אל אמפי שוני שהוא מקום מלא קסם עם במה יפה. על הבמה עלה אברהם טל עם להקתו ונתן לנו מופע מהוקצע, מדויק ומרגש כאחד. טל בקולו יוצא הדופן, במוסיקאליות שלו והאישיות הרוחנית, טורף את הבמה ומערבב לקהל את הראש עם הבטן. כרטיס למופע עלה 130 ₪ למבוגר ו- 130 ₪ לילד, היה שווה כל גרוש.

היה זה סוף מרגש למסע בין יומיים לגליל התחתון. הבנו, עם כל האורבאניות שלנו, זו כבר שנה שניה שזה קורה לנו. אנחנו אוהבים את הדרום אהבה גדולה אך מחוברים לגליל בנשמה.